תאילנד – מתחילים מבנגקוק – עיר ללא הפסקה Bangkok, Thailand – non-stop city

התחלנו את החודש האחרון של הטיול בתאילנד. ההתחלה הייתה קצת צולעת – ייבאנו איתנו את וירוס הבטן של אלה – שעבר לנבו בטיסה (המסכן ביקר עשרות פעמים בשירותים של המטוס) ואחר כך גם לגפן. שקד לעומת זאת פיתחה דלקת אוזניים עקשנית שטופלה, אחרי התייעצות עם רופא הבית – ותודה לנדב – באנטיביוטיקה שהיה ברשותנו. בנוסף לזה, המם אותנו מזג האוויר התאילנדי – חם מאד ולח ביותר גם בלילה. אחרי קצת התאוששות, וביקור באתריה המרשימים של בנגקוק, התחלנו להנות.

The last month of our trip, in Thailand, started wrong. We brought a stomach virus with us – Ella's Auckland virus passed to Nevo in the flight (the poor guy had to go so many times to the plane's bathroom) and later to Geffen. Shaked, on the other hand, suffered from an ear infection (that we treated with antibiotics after consulting with our house physician – thank you Nadav). The weather in Thailand is very hot and humid, day and night. After some rest and visit to the very impressing sights of Bangkok we felt much better and started to enjoy ourselves.

הזמנו מלון בעיר העתיקה כך שהינו במרכז העניינים. אחרי ארוחת בוקר מרשימה במלון יצאנו לרחוב וממש מולנו היה מקדש תאילנדי מרשים. זה לא מקדש מיוחד, אין בו הסטוריה חשובה אבל הוא מיצה את המקדשים התאילנדים בצורה מרשימה ביותר.

The hotel we booked was in the old city so we were right in the middle of everything. After a good breakfast in the hotel we went out to the next door Wat (temple). It is not an important or significant temple but has everything the temples have to offer.

משם המשכנו לארמון המלך. הארמון המרשים אינו משמש למגורים אבל יש בו כמה מהמקדשים החשובים ביותר. במבנה המרכזי נמצא פסל בודהה קטן מאיזמרגד. הפסל קדוש ביותר, הוא התקבל כמתנה למלך תאילנד לפני כמה מאות שנים. בהתחלה הוצג בצפון בציאנג מאי אבל בעקבות כיבושה ע"י בורמה, הוסתר והועבר ממקום למקום עד שהגיע לבנגקוק והוצב במקדש המרכזי. נכנסנו למקדש ולמדנו כמה דברים חשובים. לא נכנסים עם נעליים למקדש, יושבים כאשר כפות הרגליים מופנות החוצה ובתוך המקדש קריר ונעים. לצערנו לא יכולנו להשאר לנצח בפנים אז יצאנו החוצה לראות את החצר המרשימה שגם בה יש לא מעט מקדשים משניים.

From there we walked to the grand palace. The palace is not the king's residence but has the most important Wats. An Emerald Buddha is sitting in the main building. Received as a gift and traveled from the north (at Chiang Mai) to Bangkok hidden in a plaster, this statue is very sacred. In the temple we learnt some important things: you cannot wear shoes in the temple, you sit with you toes away from the Buddha and it is very cool inside the temple. Unfortunately we could not stay inside forever so we went out to see the impressing yard with all its other shrines.

רצינו להגיע לפסל הבודהה השוכב הגדול אבל מצאנו את עצמנו בשוק המקומי שהיה מרשים ומעניין אז המשכנו להסתובב בו עוד קצת ועוד קצת וקנינו פירות משונים ואוכל רחוב. לבסוף הגענו לוואט פו – שם נמצא הבודהה השוכב. זהו בודהה גדול מאד, מצופה זהב שתופס את כל המרחב של המקדש. אלה, שלמדה להגיד בודהה, החליטה שהוא עייף והולך לישון. במשך כל הזמן שהלכנו סביבו היא לא הפסיקה להגיד "לילה טוב בודהה". במקום גם היו מעין קערות מברזל שקונים במחיר סמלי ערמת מטבעות (או שאפשר להביא מהבית) ומחלקים אותם אחד לכל קערה. זה כנראה מביא מזל טוב אז כל הילדים רצו לנסות.

Next we wanted to go see the big reclining Buddha but found ourselves in a street market that was interesting and big. We strolled around the market for a while, had our lunch there and all kind of new fruits. At the end we reached Wat Pho - home of the reclining Buddha. The Buddha is big, covered with gold and occupied all the space in the Wat. Ella, who studied how to say Buddha, said that it is tired and is going to sleep. While we walked around the big Buddha she kept saying "Good nigh Buddha". The shrine also has iron bowls that people put coins in them – one coin in each bowl. It probably brings good luck so all the kids wanted to try.

   

וואט פו מאד קרוב לנהר. ירדנו לרציף ותפסנו סירת אוטובוס איתה נסענו עד התחנה האחרונה. בדרך ראינו את כל הבתים שבנויים על המים. בתחנה האחרונה עלינו על הרכבת העילית (Sky train) שנוסעת מעל העיר (בניגוד לכל שאר העולם שם בונים רכבות מתחת לעיר). נסענו עד לרחבת הקניונים ונכנסנו לקניון MBK לקנות לשקד מתנת יום הולדת. הקניון בנוי כמו שוק ענק (אבל ממוזג) עם המון דוכנים צפופים שמוכרים בדיוק אותו הדבר. אפשר (ורצוי) להתמקח על המחיר והתנאים. בסוף קנינו לשקד ipod 5 (היא חסכה לזה כסף וגם את מתנות יום ההולדת שתקבל כשתגיע לארץ ואנחנו הבטחנו להשלים את מה שחסר). המחירים דרך אגב, זולים בכעשרים אחוז מהמחירים בארץ. חיפשנו את איזור האוכל כדי לקנות ארוחת ערב. גילינו עד כמה הקניון הזה ענק וקשה מאד להסתדר בו. בסוף מצאנו מסעדה בה יש דוכנים עם אוכל מכל העולם ואפשר להזמין כל מיני סוגים. שוב, המבחר עצום וקשה להגיע לכל. בסוף הזמנו מנות תאילנדיות, וויאטנמיות ואינדונזיות וישבנו לאכול. ידיעת האנגלית שלהם לא מרשימה ולכן שמחנו מאד שהדפסנו כרטיס קטן בתאילנדית שמסביר שיש לנו בעיה עם אלרגיה לבוטנים. ככה כולם הבינו. בכלל בכניסה לתאילנד צריך לשים אזהרה – מדינה זאת מכילה בוטנים.

Wat Pho is very close to the river. We went down there and caught the bus-boat to its last station. On the way we saw the houses built on the water. At the last station we took the sky train that goes up above the city (most of the cities we know have an underground train) to the malls plaza. We enter the MBK mall to buy Shked a birthday present. The mall is built as a huge market place (with air condition) with tons of stalls selling the exact same things. You can (and should) bargain for the price. We finally bought Shaked an ipod 5. We then looked for the food court to have dinner and found how big is this mall and how hard is to find something in it. Eventually we found the food court which has all kind of ethnical food. The variety is huge and it is hard to look at everything. We ordered some Thai, Vietnamese and Indonese dishes. Their English is not impressive and we were very glad that we prepared a little card that says in Thai that we have a peanut allergy. Everyone understood it. Thailand should put a warning at its entrance: this country contains peanuts.

בדרך עצרנו לקנות חלב ובגד ים לגפן ונסענו בחזרה למלון עם מונית. עוד מנפלאותיה של תאילנד – לא צריך שתי מוניות או מונית גדולה בשביל לקחת את שישתינו. מספיק מונית קטנה רגילה. שלא לדבר על כסאות לאוטו או חס וחלילה חגורות ביטחון.

Ono our way out we stopped for milk in the supermarket and a bathing suit for Geffen and took a taxi back to our hotel. Another wonderful thing about Thailand – one small taxi can take all six of us. We don't need a minivan for that. Not to mention seat belts or safety seats.   

למחרת חגגנו לשקד יום הולדת 10. פתחנו עם השוקו למיטה המסורתי ובהמשך נסענו לסיאם פארק סיטי – פארק השעשועים הגדול של בנגקוק הכולל גם פארק מים. הפארק היה מאכזב קלות, לא היו בו המון מתקנים והיה מאד חם, אבל בכל זאת הצלחנו להעביר בו את כל היום ואפילו להנות ממש. חזרנו מרוצים ורטובים למלון, התארגנו ויצאנו לראות את רחוב התיירים המפורסם – הקאו סאן בלילה. אחרי ניו זילנד שנסגרת בסביבות שש בערב, החיים בלילה בבנגקוק נראו לנו מאד מיוחדים. כמות התיירים, המוכרים, הדוכנים והאוכל בילבלו אותנו מאד ולא הפסקנו ללכת לאיבוד אחד לשני. בסוף התכנסנו כולנו ואכלנו פאד-תאי וכמה שיפודים בדוכנים, יריב ניסה לאכול מרק טום-ים אבל אלה עשתה לו סצנת בכי שהמוכרות בדוכנים כבר ריחמו עליו ונתנו לה מיץ פפאיה בחינם. נבו נרדם בעגלה והתיישבנו כולנו בבית קפה מקומי וממוזג להרגע. הזמנו כמה עוגות וקפה והם הוסיפו לנו זיקוק לכבוד יום ההולדת.

The next morning was Shaked's 10^th birthday. We woke her up with the traditional chocolate milk to bed and after breakfast we went to Siam Park City, Bangkok's amusement and Water Park. The park was a little disappointed, it didn't have many rides and it was very hot. We spent the day there and enjoyed it too. We came back to the hotel wet and happy (it took us about two hours to go back with the traffic), took a shower and went out again to see the famous tourist street the Kao-San at night. After New Zealand that closes at 6pm, the night life in Bangkok looked very special for us. At the Kao San, the number of people, stands, vendors and food confused us and we kept loosing each other. When we found everyone we ate some Pad-Thai and food on sticks (we recognized some of it). Yariv tried to eat Tom-Yam soup but Ella through a tantrum and screamed so much that the Thai sellers felt sorry for her and gave her Papaya Juice for free. Nevo fell asleep in the stroller and we sat in an air conditioned café to calm down. We ordered some cakes and they added a candle to celebrate Shaked's birthday.

מראש אירגנו כמה טיולים מהארץ. אז למחרת קמנו מוקדם, קיבלנו אוכל ארוז מהמלון ועלינו על "הפיל הלבן" כפי שהילדים כינו את הוואן שחיכה לנו לטיול בשווקים שמסביב לבנגקוק והנסיעה לקנצ'נבורי. יחד עם הוואן גם הגיע נהג, אמנם נחמד מאד אבל שתקן למדי ולקח לנו בערך שלושה ימים להפשיר אותו. בהתחלה נסענו ל"שוק הרכבת". זה שוק רגיל וצפוף ביותר שנבנה על פסי רכבת. שמונה פעמים ביום הרכבת עוברת שם וכל השוק מתקפל כאילו לא היה שם. הגענו בדיוק כשהרכבת עברה ואחר כך שהלכנו בתוך השוק לא האמנו שאכן ראינו שם רכבת. שוב התפטמנו מכל מיני מעדנים מקומיים. בין השאר קנינו שיפודי עוף ולא הוצאנו את הכרטיס המפורסם. ביס אחד מהעוף ונבו התחיל לדמוע ולהתעטש. מיד הבנו שהרוטב המתקתק כנראה גם מכיל בוטנים. מנה של טיפות פניסטיל הרגיעה את האלרגיה.

When we planned the trip, we booked a car and driver to take us around Bangkok and to Kanchanaburi. The next morning the driver was waiting for us with what we called "the white elephant" – a big and roomy van (but with no seat belts). The driver was a nice but very silent guy. It took us three days to break the ice with him. We started at the "Train Market" – it is a very ordinary Thai market built on an active railway. Eight times a day the train goes through the market and the vendors fold it up like there was nothing there. We arrived with the trail and watched it pass. We then walked through the market and could not believe that a real train was going there. We ate all kind of local delights, including chicken on sticks that had a sweet taste. One bite and Nevo said that it doesn't taste good but started to sneeze and his nose and eyes were etching. We forgot to take out our peanut allergy card! One anti-histamine dose and he was all right again.

    

אחר כך נסענו לשוק הצף Damnoen Saduak floating market, שכרנו סירה ושטנו בין הדוכנים השונים. זהו שוק המיועד לתיירים בלבד. המקומיים בדוכנים "דגים" את הסירות עם התיירים ומשכנעים אותם לקנות כל מיני מזכרות.

We then went to Damnoen Saduak floating market. It is a very touristic market. We took a boat and float between the stands and the vendors "fished" us up to try and sale us all kind of cheep souvenirs.

משם המשכנו למקום המוזר ביותר שבו ביקרנו בתאילנד. לקח לנו זמן כשהגענו להבין מה אנחנו צריכים לעשות. עלינו על סירה והוסיפו לנו כמה אשכולות בננות על סף (או מעבר לו) ריקבון. נסענו עם הסירה לאורך נהר שהתרחב מאד והתגלו לנו בתים על כלונסאות באמצע המים. מראה סוריאליסטי ביותר. נבו הגדיר את זה "כמו בציור של דאלי". אחר כך פנינו לתוך אחד מהיובלים. בין עצי המנגרובים שגדלים במים קופצים עשרות קופים שמחכים לבננות שהבאנו איתנו. הקופים השובבים יודעים לקפוץ למים וגם לשחות כדי לקבל את הבננות. כמה מהם היו אפילו חצופים מספיק כדי לטפס על הסירה ולהפחיד אותנו מאד. בדרך בחזרה הראה לנו השייט את הצדפות שהם מגדלים באזור למאכל.

We then went to the weirdest place in Thailand. It took us a while to understand what are we supposed to do there. Without a word of English, they put us on a boat with big bunches of rotten bananas. We sailed down a river to a place where the river is very wide and we saw houses built in the middle of the water on columns. Nevo said the sight is like a painting of Dali. Then we took one of the side brooks. In between mangrove trees, dozens of monkeys were jumping and waiting to the bananas we brought with us. These monkeys can jump into the water and swim. Two of them had the Chutzpah to climb onto the boat and scare us. On the way back, the man who sailed our boat showed us the clams they grow in the river.

  

גפן קולה (In Thai looks like the Hebrew letters for Geffen):

העצירה האחרונה שלנו לאותו היום היתה בשוק הצף באמפווה (Ampawa). הפעם השוק היה מיועד יותר לתיירים תאילנדים ופחות לזרים. היו בו סירות שהגישו אוכל תאילנדי (עכשיו כבר הבנו שהתאילנדים אוכלים את אותם הדברים לארוחת בוקר צהרים וערב, הם יכולים לאכול את אותו מרק דגים שלוש פעמים ביום), גלריות קטנות וחנויות בגדים. ישבנו לאכול במסעדה מקומית שמגישה מרקים. מרתק לראות איך הם מכינים את המרקים. יש להם מרק עוף בסיסי והמון קערות שמכילות הכל מפטריות וצ'ילי ועד כל סוגי הבשרים ופירות הים. לפי המרק שמזמינים הם בוחרים את הטעמים, הירקות והבשרים ומוסיפים לקערה, על הכל מוסיפים את המרק ומגישים. הזמנו מרק עוף עם נודלס, מרק טום ים חריף ועוד מרק טום ים לא חריף. טום ים זה מרק חמוץ (הרבה ליים), מאד עשיר בירקות ובבשרים. התאהבנו מיד – בעיקר יריבי שמאותו הרגע חיפש כל הזמן את המרק הזה בדוכנים. אחר כך המשכנו להסתובב בדוכנים והיינו אטרקציה בפני עצמה – אם שופטים לפי כמות הצילומים שנבו ואלה זכו להם. ממש סופרסטארס.

The last stop for the day was in Ampawa floating market. This market is for the local tourists and less for foreigners (that they called Pharang). There were many boats that served Thai food (now we know that Thai people eat the same food in all the meals. They can eat fish soup for breakfast, lunch and dinner), little galleries and clothes. We ate lunch at a local restaurant that serves soups. It was fascinating to watch them prepare the soups. At the restaurant front they have a basic chicken soup and many little bowls with all kinds of meats, seafood, vegetables and spices. Once you order a soup, they add the ingredients to your plate and pour the chicken soup on top. We ordered chicken soup with noodles, spicy Tom-Yam soup and another one non-spicy. Tom Yam is a sour soup (a lot of lime), rich in meats, seafood and vegetables. We fell in love completely – especially Yariv who kept looking for it in the street stands ever since. We walked through the market and felt like we are the main attraction. Every minute we were stopping by locals who wanted to take pictures with Nevo or Ella – the superstars.

  

משם המשכנו לקנצ'נבורי, והגענו בזמן לארוחת ערב במלון ולילה טוב. למחרת הצטרפה אלינו קון שהדריכה אותנו באותו היום. נסענו בפיל הלבן למפלי ארווואן (Arowan Falls). אלו מפלים מרשימים בעלי 7 מדרגות שאפשר להגיע אליהם. מאחר והיה חם מאד והדבר הנכון לעשות זה להתרחץ במים הקרירים, התרכזנו בעיקר במפל השני וקצת בשלישי. המים הנעימים הם גם בית הגידול של דגים רבים והפעילות החביבה ביותר על התאילנדים היא לעשות ספא דגים. טובלים את הרגליים במים והדגים אוכלים את האצבעות וכריות הרגליים. מדגדג בטירוף. לא הצלחנו לשרוד יותר מדקה או שתיים כל פעם. באופן לא מפתיע, נבו ואלה טבלו הרגליים חופשי והדגים בכלל לא נגעו בהם. גפן, שקד ויריב הצליחו לחות עד המפל ולטפס מאחוריו.

Then we drove to Kanchanaburi and got there in time for dinner at the hotel and a good night sleep. The next morning Kun the guide joined us. She took us to Arowan Falls. These are very impressing 7 tier falls that you can walk to. Because it was a very hot day and the right thing to do is to go into the water, we focused on the second and third falls. The cool water is the home of many fish and the Thai favorite activity is fish spa. You sit with your feet in the water and the fish nibble on your dead skin. We tried it and it tickles so hard we couldn't keep the feet in the water for more than a minute or two. Unsurprisingly, Nevo and Ella didn't suffer from the fish nibbling at all. Geffen, Shaked and Yariv swam to the waterfall and climbed it.

  

יצאנו מהמפלים ואכלנו ארוחת צהרים במסעדה מקומית שקון הובילה אותנו אליה. היא היתה קצת רחוקה ממסלול התיירים והאוכל היה מעולה. נסענו משם למקדש הנמרים. במקדש הזה הצילו שבעה נמרים יתומים לפני די הרבה שנים ומאז יש להם תוכנית רביה לנמרים וגם לחיות רבות אחרות. אחרי שמחתימים אותך על נייר שאומר שאתה מודע לכך שאלו הן חיות פרא טורפות ושהם מסירים כל אחריות אם יקרה לך או לילדיך משהו, נותנים להכנס אחד אחד למתחם של הנמרים. כל אחד מלווה ע"י עובד של המקום שלוקח אותך ביד ועובד נוסף שמצלם אותך. הם הסכימו שאלה תיכנס עם יריב אבל לנבו לא נתנו להכנס עם ליווי. נבו חשש בהתחלה אבל בסוף הסכים וקיבל ליווי אישי מהנזיר האחראי. הנמרים קשורים בשרשרת ורובן ישנים. זה עדיין מפחיד ומלחיץ לראות את הילדים שלך מלטפים את החיות העצומות האלה.

We left the falls and went to a local restaurant that Kun took us. It was a bit far from the touristic track and has the best food. We then drove to Tiger Temple. The monks in this temple saved seven orphan tigers many years ago and have a breading program ever since. They also keep many other animals that needed help. After you sign a disclaimer that state they don't take liability to any damage done by these wild animals to you or your kids, they let you in one at a time, accompany by two local employees – one takes you by the hand and the other one takes your picture. They let Ella go in with Yariv but didn't allow me to go with Nevo. He was worried but mostly curious so he went in and got a personal escort from the monk. The tigers have heavy chains and they mostly sleeping but it is scary to watch your kids pet these huge cats.

   

המשכנו לראות את גורי הנמרים ושאר בעלי החיים בשמורה. קון הוסיפה קצת צבע לסיפורים ועברה איתנו מחיה וחיה.

We continued to watch the baby tigers and the other animals in the temple. Kun added some anecdotes and stories about the animals there.

בחזרה לקנצ'נבורי, הלכנו לראות את הגשר המפורסם (מעל הנהר קוואי). המקום השתנה מאד מאז שראינו אותו לפני 15 שנים, הוא מלא בחנויות ומסעדות ויש שוק של פירות מהאיזור. קון סיפרה לנו על הגשר ומסילת הרכבת (זהו לא הגשר המקורי וגם הסיפור המרכזי הוא איך אסירי המלחמה בנו את מסילת הרכבת כולה – מבורמה ועד למפרץ בנגקוק, בסרט עם השם הדומה, הוסיפו את הגשר ומאז כולם באים לראות אותו). הלכנו עד לחצי הגשר וחזרנו בחזרה. ליד הגשר היה מישהו עם פיל שניסה לשכנע את העוברים ושבים לקנות קני סוכר להאכיל את הפיל. הפיל נראה מוזנח וזכר. האיש השתמש בטיעון המוחץ שזו פילה והיא בהריון ורעבה. כמו שגפן אומר, Yeah Right. בכל זאת, הילדים היו מרותקים לפיל.

Back to Kanchanaburi, we walked on the famous bridge over the river Kwai. The place is very different than what we remembered from 15 years ago when we first saw it. It is full with shops and restaurants and there is a local fruit market. Kun told us about the bridge and the railway (it is not the original railway that transferred supplies to Burma during WWII but a new one. The story is about the building of the railway by war prisoners. The movie took the bridge as a symbol to the hard work and everyone is coming over to see it ever since) and we walked half way through. Back to town, by the bridge we saw an elephant. The elephant guy tried to convince the people to by some sugar cane and bananas to the elephant saying that it is pregnant and hungry. The elephant looked male. So as Geffen say "Yeah, Right". Nevertheless, the kids were fascinated.

  

ניסינו כל מיני פירות מקומיים בהדרכתה של קון – המוזר ביותר היה דוריאן – זהו פרי בעל ריח חזק ביותר (ולא בדיוק נעים) וטעם דווקא לא רע (לפחות לאלה מאיתנו שהצליחו להתעלם מהריח). ניסינו גם תפוח רוז ופרי הדרקון.

נסענו בחזרה למלון ונפרדנו בהתרגשות רבה מקון. גפן ושקד קפצו לבריכה של המלון ויריב יצא לרוץ. החום והלחות לא אפשרו לו לרוץ המון והוא חזר שטוף זעה וקפץ לבריכה עם הילדים.

With the help of Kun we tried all kind of fruits from the local market. The weird one was Durian – a fruit with a very strong smell (not a nice one) and a not-too-bad taste (if you can ignore the smell). We also tried rose apple and dragon fruit. We then drove back to the hotel and said goodbye to Kun. Geffen and Shaked jumped into the pool at the hotel and Yariv tried to jog. Jogging was very hard with the heat and humidity so he came back and jumped into the pool with the kids.

  

למחרת עזבנו את קנצ'נבורי ונסענו לעיר העתיקה איוטיה. הנסיעה היתה ארוכה מאד ובדרך סוף סוף הנהג שלנו, שליווה אותנו כבר שלושה ימים, נפתח איתנו קצת ושתה איתנו קפה ואפילו קנה לנו שיפודים ואורז. הגענו לאיוטיה בצהרים, ממש לשעות החום והשמש לא ריחמה עלינו. איוטיה היתה עיר הבירה של תאילנד לפני שנהרסה ע"י המלחמה עם הבורמזים והבירה עברה לבנגקוק. העיר היתה ענקית במימדים של לפני כמה מאות שנים עם ארמונות ומקדשים רבים. מראש ביקשנו מג'ו שארגן לנו את הטיול בשלושת הימים האחרונים שימליץ לנו על האתרים המרכזיים בעיר. הוא אכן בנה לנו מסלול עם 4 אתרים (בעיר קיימים עשרות אתרים). התחלנו בארמון המלך. הארמון בנוי ממקדש מרכזי בעל כיפה גבוהה שמכונה פראנג. הקפנו את הארמון וגילינו שהוא פונה לנהר ובנוי בסימטריה מושלמת.

The next day we left Kanchanaburi and drove to the old town of Ayutthaya. The drive was very long and on the way, finally we managed to talk with our driver. He even bought us some meat on stick and sticky rice for lunch. We reached Ayutthaya noon and the sun was merciless. Ayutthaya as the capital city of Siam (Thailand) before it was destroyed by the Burmese and the capital moved to Bangkok. The city was huge in the old day's proportions with many temples, shrines and palaces. We agreed on 4 archeological sites in the city (out of many). We started with the main palace. This palace was built in a perfect symmetry with a huge dome in the middle (called Phrang).

 

משם נסענו לאחד האתרים המפורסמים, שלוש פגודות המכונות צ'די לבנות. לידן יש גם מקדש שפעיל עד היום. במקדש נבו ושקד היו חייבים לנסות את "מקלות המזל". התאילנדים מנערים כלי ובו מקלות רבים עד שאחד מהם נופל. המספר שעל המקל מסמל את המזל ואפשר לקבל את הפתק שמסביר מה המזל שלך. גם אלה שיחקה עם המקלות אבל לא בדיוק כפי שמקובל.

The next site was the famous three white pagodas (also called Chedi). A modern shrine is also active in this site. We went into the shrine and the kids had to try the "fortune sticks" – in which you shake a bunch of sticks in a cup and wait for one stick to fall down. You look at the number written on the stick and go get your fortune. Ella tried it too but didn't get the idea.

המשכנו לעוד ארמון שחוץ מפסלים ענקיים של בודהה יש בו גם ראש של בודהה בתוך שורשים של עץ.

The next site had many Buddha images, one of them was carved in a tree roots.

עכשיו כבר היינו מאד רעבים ונהגנו המסור הסיע אותנו למסעדה צפה על הנהר. חוץ מזה שהרגשנו את הגלים בכל פעם שעברה סירה (והיו הרבה כאלה), לא היה משהו מיוחד במסעדה. עדיין, האוכל המקומי הוא טעים ומגוון ומאד נהננו מסלט הפפאיה הירוקה.

סיימנו במקדש המרכזי והגדול עם פסלי בודהה מוזהבים ופסלי בודהה לבנים. בודהה אחד שמן (בבטן יש לו פוקיק – לפי אלה) ובודהה גדול שוכב.

We grew very hungry by now and our driver took us to eat in a floating restaurant. Every boat passed through the river caused the wave to shake us a bit. Other than that it was an ordinary Thai restaurant. We especially liked the Green Papaya Salad.

We finished the day at the last and most important shrines in the city with golden and white Buddha figures, one fat Buddha and a big reclining Buddha.

עצרנו להצטנן עם גלידה מ7/11 (שיש כאן כמו פטריות אחרי הגשם) ונסענו בחזרה לבנגקוק. את ארוחת הערב אכלנו במלון והלכנו לישון.

נשאר לנו יום אחד בבנגקוק לפני הטיסה לצפון תאילנד אותו רצינו להקדיש לסידורים. אחרי ארוחת הבוקר מסרנו את הבגדים הרבים שהצטברו לנו לכביסה מקומית (0.5 שקלים לקילו כביסה כולל גיהוץ) ונסענו לקאו-סאן בטוק טוק (כולנו בטוק טוק אחד). אחרי עצירה מרעננת לפרי-שייק (מנגו ובננה) וקפה, נכנסנו לחנות משקפיים כדי לעשות לכולנו משקפיים חדשות. השירות היה מהיר ואדיב ביותר. גפן, שקד ויריב יצאו עם משקפיים חדשות וסלעית עם משקפי שמש (וכל זה במחיר של זוג משקפיים למבוגר אחד בארץ). משם המשכנו לסיאם פרגון לסופרמרקט – נשימה של מערביות באמצע המזרח. נבו ואלה התנפלו על צ'יקן נאגטס במקדונלד ואנחנו נהננו מקפה של סטארבקס. מצאנו את כל צרכנו בסופרמרקט וחזרנו לאסוף את המשקפיים. סיימנו את היום במסעדה חגיגית בה ציינו רשמית את יום ההולדת של שקדי.

After cooling down with ice creams from 7/11 (that are as common here as Starbucks in America) we drove back to Bangkok, had dinner at our hotel and went to bed.

We had only one day in Bangkok before our flight to Northern Thailand which we wanted to devote to errands. After breakfast we gave our huge pile of dirty clothes to a local laundry place (20 cents per Kg including ironing, we had to stop them from ironing our underwear) and went to the Kao-San in a Tuk-Tuk (all of us in one Tuk-Tuk). We stopped for fruit shakes (fun fun fun) – banana and mango, and then found an optometrist shop to make new glasses for all of us. The service was very efficient and kind. Geffen, Shaked and Yariv got new pairs of glasses and Salit got a new pair of sun glasses (and all of the four in the price of one pair in Israel). We then took a taxi to Siam Paragon – a breath of western style in the east – to go to the supermarket. Ella and Nevo enjoyed chicken nuggets at McDonald's and we enjoyed Starbucks coffee. We found everything we needed at the supermarket and went back to collect the new glasses. We finished the day at a fancy restaurant to officially end Shaked's birthday celebrations.

 

בפוסט הבא - טסים לצפון תאילנד.

coming up in the next post - North Thailand