את
צפון תאילנד זכרנו יריב ואני מהטיול שעשינו לפני 15
שנים בתור אחד האזורים היפים והמעניינים ובעלי מזג אויר נסבל. טסנו
לצ'יאנג ראי – העיר הגדולה במחוז הצפוני. בשדה התעופה הקטנצ'יק חיכה לנו פאט
שליווה אותנו לאורך הטיול בצפון. פאט היה מדריך ונהג והחלון שלנו לתאילנד של המעמד
הבינוני. פאט, כמו המלון שלנו בבנגקוק והרכב בקנצ'נבורי, הומלץ לנו בחום על ידי
חגי וחיה שהיו בטיול משפחתי בתאילנד בקיץ ואנחנו פחות או יותר עשינו "קופי
פייסט" לטיול שלהם ועקבנו אחרי ההמלצות שלהם. מלבד העובדה שאנחנו סומכים
עליהם כבעלי טעם טוב (כלומר, טעם דומה לשלנו) לא היה לנו הרבה זמן וראש לתכנן את
החלק של הטיול בתאילנד והיה לנו נוח ללכת על תכנית מוכנה מראש. פאט לקח אותנו
למלון שלנו בצ'יאנג ראי – מלון משפחתי קטן מאד וחביב ביותר קרוב למרכז העיר אבל
בלי ארוחת בוקר, וקבענו להיפגש למחרת בבוקר לטיול אחרי האין-ארוחת-בוקר.
Both Yariv and I had fond memories of
our visit to Northern Thailand 15 years ago. We looked forward to the beautiful
mountains scenery and better weather. We took a flight to Chiang Rai, the main
city of the northern county. In the tiny airport we met Pat that stayed with us
throughout our visit to the north. Pat was our guide, driver and our window to
middle class Thailand. Pat took us to our hotel in Chiang Rai – a small, family
ran hotel, very close to the night bazaar, but without breakfast.
אחרי
התארגנות מהירה בחדרים יצאנו לשוק הלילה המפורסם של צ'יאנג ראי. מיד בהתחלה השוק
הסתמן כהצלחה – מבחר מרשים של סחורות ומחירים הוגנים יותר מבנגקוק, שם כל התמקחות
מתחילה במחירים מופרעים. בדקה הראשונה כבר קנינו סנדלים תאילנדיים חדשים לנבו
ויריב שבילו ושחקו את הסנדלים שלהם כבר בניו זילנד. אמנם לא מדובר בסנדלי שורש (שפשוט
לא מצאנו בתאילנד) שיחזיקו שלוש שנים אבל גם המחיר בהתאם אז זו עסקה מוצלחת.
We got our rooms and settled down and
then went out to see the night bazaar. We loved it from the first moment – a
huge variety of merchandize and much better prices than Bangkok where
everything starts at unreasonable prices. We started by buying new sandals to
Yariv and Nevo. Not Teva but definitely woth their money.
האטרקציה
המרכזית של השוק היא לא הדוכנים אלא במת המופעים שעליה התחלפו להקות מקומיות ומופע
קברט. הלהקות המקומיות נעו בין מוסיקה תאילנדית מסורתית (נחמד ברגע הראשון אבל
מתחיל להיות מונוטוני אחר כך) לביצועים מחודשים למוסיקה מערבית בסגנון מוסיקת
מעליות. מופע הקברט הוא מופע ריקודים ותזמורת בצורת של מבחר רקדניות, רקדנים וכמה
ליידי בויס. הילדים היו כמובן מהופנטים, ולא רק הם – כל כל באי השוק נעמדו, בהו
בבמה, ובילו את הזמן בלנסות לנחש מי מהרקדניות היא אמיתית ומי בעצם בעלת כרומוזום Y. נבו ואלה הובילו את ילדי השוק לריקודים בסגנון חופשי למרגלות
הבמה ומשכו תשואות ותמונות מהקהל שאיימו להאפיל על המופע על הבמה.
The main attraction of the market though
is the stage where local bands and cabaret shows alternated all evening long.
The local bands played everything from traditional Thai to new interpretation
to Western music. The Cabaret show is pre-record show of dances and
pretend-singing. The performers are some boys and many lady-boys. The kids,
together with everyone else, stared at the stage and tried to guess who is a
real woman and who has Y chromosome. Nevo and Ella led the other kids around in
dancing at the foot of the stage; they were so cute everyone applauded and took
their pictures.
בינתיים
אכלנו ארוחת ערב במסעדה הצופה על ההופעה ובסיומה נכנסנו לסטודיו שמצלם תמונות
בסגנון תאילנדי ישן, התחפשנו (הילדים היו באקסטזה מההתחפשות) והצטלמנו. היה מאד
קשה לנתק את הילדים מהמקום ובמיוחד מהאפשרויות האין סופיות להתחפש.
In the mean time we had dinner there and
after that we went into a photography studio that takes old-Thai style photos.
The kids were so thrilled from the costumes we could not get them out of there.
למחרת
פאט אסף אותנו בשעה המיועדת, אחרי שהסתבר לנו שיש ארוחת בוקר במלון אבל לא כזאת
שהשביעה או השקתה אותנו בקפה הבוקר שאנחנו זקוקים לו כל כך. עצרנו במאפיה מקומית
לקנות קפה ומאפים ונסענו לכיוון הגבול הצפוני של תאילנד. עלינו להר שנקרא Doi Tung (דוי בתאילנדית זה הר) שם הקימה
המלכה האם גני פרחים לטובת התושבים של שבטי ההרים – אחד מהרבה פרוייקטים שהיא
הקימה כדי לספק להם תעסוקה. הגנים אכן פורחים בשלל פרחים וצמחים, רובם מקומיים. אחרי
שיטוט וצילומים בגנים, שתינו קפה בבית הקפה המקומי בו מגישים קפה שהם מגדלים במקום.
הקפה היה משובח ביותר. שקד הזמינה שייק וניל שהיא וגפן הופתעו מכמה הוא טעים ואחר
כך המשיכו לחפש כמוהו בכל מקום, ללא הצלחה.
The next day Pat picked us up and we
drove to the northern border. We went up Doi-Tung (Doi means a mountain) to see
the mother-queen gardens. These gardens are among many projects the mother
queen started for the people of the hill tribes. The gardens bloom in many
colors by mostly local plants. After we walked the garden a little and took
many pictures, we sat at the café to drink their locally grown coffee. It was
one of the best we tried in Thailand. Shaked had a vanilla-shake that was so
good both Shaked and Geffen tried to find it again afterwards without a success.
המשכנו
לראות את הגבול עם מיאנמר (בורמה לשעבר). עלינו להרים הגבוהים והנוף כנראה היה
דרמטי מאד. לא כל כך ראינו בגלל איזה ערפל שאפף את כל המדינה (גם בבנגקוק ובקנצ'נבורי
היה אותו הדבר). פאט הסביר לנו שמכיוון שהגענו בדיוק בחילופי העונות בין העונה
הקרה לעונה החמה – הערפל הזה נוצר מהפרשי טמפרטורות בשכבות שונות של האוויר והוא
יעלם תוך מספר שבועות. ביקרנו בבסיס צבאי על הגבול ושמענו שעד לפני מספר שנים מועט
עוד היו חילופי אש במקום. עכשיו הכל נראה רגוע והחיילים משני הצדדים משחקים כדורגל
המגרש שבין הבסיסים משני צידי הגבול – הלוואי עלינו!
We went up the mountains to see the Thailand-Myanmar
border. The view is probably beautiful up there but we couldn’t see anything
because of the haze (Bangkok and Kanchanabury were the same). Pat told us that
it is caused by the difference in the air temperature. In this time of the
year, the seasons change from cold to hot (cold means warm in our prospective)
and the air temperature has layers of hot and cold that create the haze. We
visited an army base and heard that until few years ago they had fire exchanges
with the Burmese. Everything is quite now and the soldiers of both sides play
ball together. We have some things to learn from them.
נסענו
לאורך כביש הצפון התאילנדי עד לנקודת המעבר למיאנמר במאי-סאי. תור ארוך מאד של
מכוניות מחכה משני צידי הגבול לאפשרות לעבור. מאז פתיחת הגבול בין שתי המדינות, מעבר
זה נעשה למרכזי בהעברת סחורות לסין ובחזרה (שש שעות נסיעה דרך מיאנמר למחוז יונאן
בסין) ועובדים בלתי חוקיים ממיאנמר לתאילנד. הסתובבנו קצת בצד התאילנדי של הגבול –
שוק גדול ופעיל של דברים שהובאו מסין פועל שם, ואכלנו ארוחת צהרים במסעדה מקומית (נתנו
לפאט לבחור לנו את המנות) על הנהר. בנהר היו דייגים בורמזיים מקומיים שדגים בשיטות
של המאה השבע עשרה בערך. אחר כך המשכנו להסתובב בשוק. קנינו סדין למיטה של אלה
ומשקפת שהיתה חסרה לנו מאד בניו זילנד.
Mae-Sai is the border city and the main
crossing point of merchandise from Thailand to Yonan, China, and workers (most
of them illegal) from Myenmar to Thailand. We walked the Thailand side of the
city a bit and had dinner in a restaurant overlooking the bridge and the Sai
River (Mae is a river). It was a local place so we asked Pat to choose the
dishes for us. We saw some Burmese fisherman in the river still practicing the
old fishing methods. We walked the market and bought a binocular that we needed
in NZ.
המשכנו
לאורך הגבול עד למשולש הזהב – משולש גבולות בין תאילנד, מיאנמר ולאוס – שפעם היה
מרכז עולמי להעברת אופיום שגודל בהרים המקומיים. ענישה כבדה ופשיטות רבות של
המשטרות מכל צידי הגבול הביאו לסוף המסחר הענף באופיום. עלינו על סירת זנב ארוך (long
tail) שלקחה אותנו על נהר המקונג עד החלק הבורמזי
הפתוח – שם יש קזינו גדול שמזמין כל מי שרוצה "להשקיע" את כספו להגיע
למקום ואחר כך עברנו ללאוס. בעיירת הגבול בצד של לאוס (דון-שאו( יש שוק מקומי
לממכר סחורות מסין. פאט לקח אותנו לטעום welcome drink. וויסקי מקומי שבו יש מגוון זוחלים. יריב ניסה כוסית וויסקי עם
נחש קוברה ואילו סלעית הסתפקה בשורש ג'ינסנג. אחר כך קנינו גלידה מקומית (מגעילה!)
וחזרנו לתאילנד.
Next we drove to the Golden Triangle –
the border between Thailand, Myanmar and Laos, on the great Mae-Kong. This
place used to be a world center for opium growth and trading. Heavy punishment
and cooperation of the police on all sides of the triangle stopped the drug
trading. We climbed into a Long-Tail boat and went up the river to see the
Myanmar side – mostly a huge Casino for everyone that wants to lose his money.
We then went down the river to Done-Xao in Laos where we found a small market
selling cheap Chinese stuff. Pat took us to try the Welcome Drink, a local
Whiskey with a variety of reptiles. Yariv tried one with a Cobra Snake and
Salit tried one that only had a Ginseng root. After a mostly disgusting ice
cream we sailed back to Thailand.
על
נהר המקונג, בצד התאילנדי בנו מקדש גדול בצורת אוניה עם בודהה גדול מוזהב שמשקיף
על משולש הזהב. בצד השני יש בודהה קטן יותר עם צינורות שמובילים לפופיק שלו. אפשר
לשים מטבע בתחילת הצינור והוא מתגלגל כל הדרך לתוך הפופיק של הבודהה שבתורו אומר
תודה בצורת Happy Buddha, Ha ha ha ha – כמו סנטה קלאוס בחג המולד. מיותר להגיד שזה הצחיק את הילדים עד
בלי סוף והרבה באהטים גולגלו שם.
A big sheep-shaped temple with a huge
golden Buddha dominates the Thai bank of the Mae Kong. On the tail of the boat,
a smaller Buddha has pipes go into its belly button. One can drop a coin at the
beginning of one of these pipes and it goes down through the pipe and into the
Buddha's belly that in turn replies “Happy Buddha, Ha ha ha ha ha” - like a Santa
Clause in Christmas. The kids laughed so much they wanted more and more coins.
Many Bahts were rolled down every one of the pipes.
עלינו
להשקיף על המשולש מנקודה גבוהה יותר וראינו שאכן יש אדמה בצורת משולש שנתונה
להצפות מהנהר ולכן לא שייכת לאף מדינה.
We went up to a view point and saw a
land triangle between Mae Sai and Mae Kong rivers that belongs to no
country.
בחזרה
בצ'יאנג ראי התארגנו במלון ויצאנו לארוחת ערב. הילדים עשו לנו קצת פרצופים מלאכול
שוב אוכל תאילנדי אז הלכנו לאכול פיצה. לקח נצח להכין לנו את הפיצה ובסיום הארוחה
כבר היינו עייפים ביותר. אבל מכיוון שהבטחנו לפאט – הלכנו לראות את מגדל השעון. מגדל השעון עוצב ע"י
האומן שעיצב את המקדש הלבן – אותו הלכנו לראות למחרת – בצורה מאד בוטה – עם
חידודים ופינות בכל מקום. ה"מופע" כלל אורות בצבעים שונים, מוסיקה, פתיחת
חלון ופריחת לוטוס פלסטיק גדול.
Back in Chiang Rai, after a Pizza dinner
(that took forever to make) we went over to see the clock tower. The clock
tower was designed by the same artist of the White temple that we planned to
see the day after. It is very dramatic, with lots of corners and sharp ends
(though it looks a bit like a Thai cliché). The "show" involved
music, lights in different colors, a window opening and a plastic lotus flower.
חזרנו
לראות את המופעים בשוק הלילה. הפעם היו ריקודים תאילנדים והגענו ממש בסוף שלהם אז
הלכנו למלון מותשים ועייפים.
We went back to the night bazaar to see
the dances, this time it was traditional Thai dances.
למחרת
היה צפוי לנו יום עמוס באיזור צ'יאנג ראי ובסופו נסיעה של שלוש שעות לצ'יאנג מאי. התחלנו
במרכז תרבותי של שבטי ההרים. זהו כפר גדול המורכב מכפרים משוחזרים של 5 שבטי הרים שונים. לרב האנשים
החיים בכפר זהו מקום עבודה והם חוזרים לביתם בכפר אחרי העבודה או בסוף השבוע. שבט
אחד – קארן ארוכות הצואר – שאינם בעלי אזרחות תאילנדית, חיים בכפר הזה ואינם
יכולים לעזוב. ראינו ריקודים מקומיים של כמה שבטים, הלכנו דרך הדוכנים האין סופיים
לממכר מזכרות (אותן מזכרות כמו בכל מקום, לא יחודי לשבטים) והתנדנדנו בנדנדה במרכז
אחד השבטים.
The day after was very busy with a three
hour drive to Chiang Mai at the end of the day. We started at the cultural
center. It is a big center that has five different hill tribe villages. For most
of the people there it is their day time job and they go back to their homes
afterwards. One tribe, originally from Myanmar – Long Neck Karen – has no Thai citizenship
so they have to stay within the borders of the village. The men are allowed to
go out during the day and work but the women and kids stay. It is a sad and
unfortunate situation for them. We saw local dances, endless souvenir stands
(nothing special to these tribes) and swung at a huge swing.
משם
המשכנו למקום בו היתה מערה מקודשת עם בודהות. בתוך המערה ישב נזיר שהתלהב מנבו
ונתן לו תפוח. במערה גם היו עטלפים רבים.
We left the center and went to a sacred cave
with many Buddha statues. Inside, among hundreds of bats sat a Buddhist monk
that liked Nevo so much and gave him an apple.
ליד
המערה עלינו על סירה ארוכת זנב שלקחה אותנו לאורך נהר המקוק (עכשיו אנחנו יודעים
שהמילה mae פירושה נהר ולכן מקוק זה נהר
הקוק כמו שמקונג זה נהר הקונג). השייט לקח כארבעים וחמש דקות במהירות גבוהה – הרבה
השוואות לסירת הג'ט בניו זילנד היו שם.
Nearby we took a longtail boat along the
MaeKok River. It took about 45 minutes in a very fast speed (can easily be
compared to the jetboat experience from NZ).
בסופו
של השייט הגענו לכפר של שבט ההאקה. זהו אחד השבטים הגדולים בצפון תאילנד. הכפר
עצמו נמצא בתחום של שמורת טבע ולכן אסור להם להתפתח מעבר לגבולות הכפר הנוכחי. עשינו
סיור קטן בכפר שלאורכו עקבה אחרינו אישה זקנה עם שיניים שחורות מלעיסת אגוז בטל
וניסתה למכור לנו כל מיני מוצרים שאמורים להיות מקומיים (ראינו את כל המוצרים
בשווקים אחרים, הכל מסין). התרשמנו שהכפר הוא נוף הולך ונעלם ושהאנשים הצעירים
שיוצאים ללמוד (חוק חינוך חובה חל עליהם כמובן) עוברים לערים הגדולות ולא חוזרים
לכפר. ראינו את סגנון הבניה הייחודי וגני הירק כולל שיחי אננס לפני שחזרנו לסירה
שלנו.
At the end we reached the Haka village. The
Haka is the biggest hill tribe at the north. The village is within the borders
of a national park so they cannot build or plant anything out of the present
borders of the village and fields. We walked the village a bit, followed by a
very old woman with black teeth (from chewing on Betel nut leaves). She tried
to sell us all kind of souvenirs (but nothing local). The impression was mainly
of disappearing views. The young ones go to schools at the big city and never
come back. We saw the unique building style and the gardens including pineapple
plants before going back to our boat.
שטנו
חזרה לאורך הנהר ובדרך עצרנו בחווה המתמחה בצילומים עם לטאות ונחשים. כשפאט שאל אם
אנחנו רוצים לעצור שם, סלעית מיד אמרה לא אבל זה לא עזר לה כי כל השאר חשבו שזה
מגניב.
On the way back we stopped at a place
that has all kinds of huge reptiles. Salit didn't want to stop there but she
was the only one.
המקום
האחרון בו עצרנו באותו היום היה המקדש הלבן (Wat
Rong Khun). זהו ללא ספק המקדש המרשים ביותר באיזור. המקדש
הוא עבודה אומנותית של האומן Chalermchai
Kositpipat. הבניה התחילה בשנת 1996
וצפויה לקחת לפחות מאה שנים. המקדש מכיל את הבניין המרכזי ועוד
מקדשי משנה רבים. בין השאר גם מבנה השירותים מתוכנן עד לפרט האחרון והוא מפואר
ביותר (golden toilet). בכניסה
לבניין המרכזי יש גשר עליו הולכים בכיוון אחד בלבד ויושב אחראי עם מיקרופון וצועק
על מי שהולך הפוך. בתוך המקדש יש ציורי קיר שנוסף למוטיבים הבודהיסטים הרגילים גם
מכילים מוטיבים מודרניסטיים יותר. מצאנו שם דמויות ידועות מסרטים ובנייני התאומים,
לוויינים ותחנות דלק, טילים, טנקים, חייזרים ומגוון אקלקטי של רעיונות. בחוץ מצאנו
"עצי משאלות" והוספנו להם את משאלותינו.
The last place for the day was the
"White Temple" (Wat Rong Khun). This is undoubtedly the most
impressing wat of them all. It is an art work of Chalermchai Kositpipat. The works
started at 1996 and are expected to last about 100 years. The temple has the
main building along with many small temples. Even the bathroom building is
impressive. At the entrance to the main temple there is a bridge that you
suppose to cross in one direction only. There is a man with a mike that screams
on whoever tries to walk or even look back. Inside the temple there are many
frescos with Buddhist motives along with known movies characters, the twins
buildings, satellites and gas stations, missles, tanks and more. Outside we
found "Wishing Trees" and added ours.
וואוו
השבמחק