האוטו שלנו גדול ולבן – האוטו שלנו קרוואן - ג'ימי שלנו Our big white car - Jimmy the campervan

הבלוג הבא מוקדש לאורי והדס שהכירו לנו את הקרוואן לראשונה בספרד. אחרי הטיול לספרד נשבענו שאנחנו לא חוזרים על החוויה הזאת שוב (לא בגלל אורי והדס כמובן, אלא מכיוון שמדובר בעבודה רבה). כשהתחלנו לברר על טיול בניו זילנד כולם חזרו ואמרו לנו שזאת הדרך הפשוטה ביותר לטייל, אם אתם משפחה של 6 נפשות. עוד המשיכו וסיפרו שאתרי הקרוואנים בניו זילנד הם מסודרים ונוחים ביותר ואין מה להשוות ביניהם לבין האתרים בספרד. בסוף נשברנו החלטנו ללכת על זה. עם הרבה חששות הזמנו את הקרוואן לחודשיים. בסופו של דבר מאד אהבנו את החיים שלנו בקרוואן וצדקו אורי והדס שהציגו לנו את הנושא לראשונה.

This post is dedicated to Uri and Hadas that first introduced us to the campervan option in Spain. After the trip in Spain we swore not to do it ever again (not because of Uri and Hadas but for the great amount of work the campervan needs). When we started our research for the New Zealand trip, we heard again and again that it is the easier and more comfortable way to travel around New Zealand, when you travel as a family of six. Everyone also mentioned that the holiday parks in New Zealand are much better than their Spain counterparts. Finally we decided to go for it. With many doubts we ordered a campervan for two months. Finally, we loved it! We enjoyed our lives in our little home on wheels and thanked Uri and Hadas for the introduction.

   

הבלוג מיועד למי שלא טייל בקרוואן ותוהה מה זה אומר, איך נוסעים, ישנים, מבשלים, מסתדרים, וכו'.

This post is for anyone that never tried to travel in a campervan and wonders about driving, sleeping, cooking etc.

הדבר הראשון שאתה שם לב אליו כשאתה רואה את הקרוואן הוא שהוא גדול.

The first thing you notice about the campervan is the size. It is BIG.

הוא רחב, כך שבכבישים צרים הוא נוטה לתפוס שני שליש מהכביש ולגלוש למסלול השני (למורת רוחם של שאר שוכני הכביש), ובחניה הוא תופס חניה וחצי רגילות אז בדרך כלל מקצים לקרוואנים את החניות בקצה מגרש החניה.

It is WIDE so in narrow roads it takes about two thirds of the road and sometimes even more (and that upsets the rest of the drivers). In the parking lots it needs one and a half spaces so usually there are special spaces at the end of the parking lot (but not always).

הוא גם גבוה אז יש מקומות שהוא לא נכנס אליהם, למשל חניות מקורות או תחת עצים (וצריך להיות מודע לכך ולא לנסות להכנס מתחת לעצים כמו שעושים הרוב).

It is also TALL so some places cannot be entered, like covered parking spaces or under trees (and you need to be aware of it and not try to go under trees like most do).

C:\Users\tzaban\Pictures\2013_01_30 Rob Roy track\IMG_3708.JPG

והוא גם ארוך אז התמרונים איתו מסובכים. יש אמנם מצלמת רוורס שימושית אבל כל רוורס לא טריוויאלי דורש הכוונה – הנווט צריך לרדת מהאוטו ולכוון את הנהג במראות. זה עובד לא רע, אם הנהג מציית להכוונות. רמז, רמז.

It is LONG so maneuvers are not easy to do. There is a useful reverse camera but every non trivial revers requires someone to get off and direct the driver in the mirrors. It works fine if the driver looks and does as directed. Hint, hint.

הוא כבד – קשה לו לנסוע בעליות ובסיבובים ובכלל. בכבישים מהירים הוא עוד מצליח לסגור 90-100 קמ"ש אבל בכבישים מפותלים יותר הוא בדרך כלל סוחב ב-30% פחות ממכונית רגילה, וזה מחמיר ככל שהכביש מפותל יותר. התוצאה היא כמובן שיירות מאחורי כל קרוואן, וחייבים כל כמה דקות לעצור בצד לשחרר קצת לחץ (למרות שהניו זילנדים ככלל נהגים רגועים וסבלנים).

יש דרכים שבהם הקרוואן לא אמור לנסוע אם כי אנחנו בהחלט מתחנו את מעטפת היכולות של ג'ימי שלנו – בקמפינג אחד שאליו הובילה דרך עפר בירידה צרה, תלולה ומפותלת הם אמרו לנו שאנחנו כנראה הרכב הארוך ביותר שירד אליהם אי פעם. תהינו אם נצליח להיות גם הרכב הארוך ביותר שעלה בדרך העפר... אבל היה בסדר.

השורה התחתונה היא שנסיעות לוקחות יותר זמן וחייבים לקחת את זה בחשבון בתכנון הנסיעות.

Last thing – it is HEAVY. Driving is not easy going uphill or in winding roads. On the highway it can go at 55-60 mph but in winding roads it goes about 30% slower than a standard family car. The result is many cars "stuck" behind. Every few minutes we stopped on the side to give way to the cars behind us (though we must admit that the Kiwis are very patient drivers). Some ways are not suitable for campervans but we stretched this definition with our Jimmy – in one of the camping grounds they told us that we came down with the longest vehicle ever to reach the place. We couldn't help but wonder whether we will also be the longest vehicle to go up back to the main road. It was scary but fine at the end.  

The bottom line is that driving takes more time and we had to consider that when we planned our trip.

תא הנהג הוא די סטנדרטי בשביל משאית קטנה. בלילה הוא משמש לאיחסון למשל של כסאות הבטיחות של הקטנים.

The driver's cabin is standard for a small truck. It is a good storage place at night, for instance for the kids seats.

הכניסה לתא הנוסעים עם מדרגה נפתחת (שצריך לזכור לסגור אותה בכל נסיעה).

Entrance to the passengers unit is with an opened step (that you have to remember to close before every ride)

כאן יושבים ארבעת הילדים סביב שולחן, שניים פונים קדימה ושניים אחורה. אפשר לשחק על השולחן משחקי קופסא ולצייר בנסיעות הארוכות אבל אפשר גם לדחוף בכוח את השולחן אחד על השני בצעקות, בזמן שהשולחן עמוס חטיפים ועטיפות ממתקים מהבוקר. מה אתם חושבים שהיה המצב הנפוץ יותר?

כריות המושב גם "גולשות" תוך כדי נסיעה אז הילדים גם הם "גולשים" עליהן למצב מומלץ על ידי ארגונומים.

Here is the place for the four kids around the table. Two face the ride and two backwards. The table is a wonderful place for drawing and painting or playing cards in the long drives. On the other hand, it is possible to yell and push the table at each other while it is full with snacks and wraps from the long drive. Which of the two was most common?   

The cushions of the seats tend to "glide" down while driving and the kids "glide" with them to the most recommended postures.

כאן גם ישנות הבנות, לאחר שהופכים את השולחן לחלק מהקרש שעליו יושב המזרון. מזרון, אלק. מדובר בפאזל חמישה חלקים שמורכב מכריות המושב וקרש מרופד באורך שני מטר שכשהוא לא משמש כמזרון אין איפה לתקוע אותו וזורקים אותו למעלה ב"בונקל'ה" בתקווה שלא יגלוש למטה בדרכים המפותלות. אין לי מושג איך שקדי מסוגלת לישון על זה, אבל עובדה. עד שלא משלימים לה את החתיכה החמישית של הפאזל היא לא מצליחה להרדם. כשעורכים את מיטת הבנות המעבר כל כך צר שאי אפשר עוד לעשות שום דבר בקרוואן וצריך פחות או יותר לסגור את היום וללכת לישון.

This is also where the girls sleep, after the table is pushed down to become part of the bed on which the mattress is laid. "Mattress" might be an overstatement though. It is a jigsaw puzzle of 5 parts: the four seat cushions and a six feet cushion. When not used for the bed is hard to find a place to store this cushion and we shoved it on the boys' bed hoping it will not fall down on the kids during the drive. We don't really understand how Shaked can sleep on it but she cannot fall asleep until this last piece of the puzzle is in place. When the girls' bed is fully installed, it is too narrow to cross to the other side of the campervan so we had to go to bed too.

את ארוחות הבוקר ולפעמים גם הצהריים אנחנו אוכלים תמיד בקרוואן במקומות הישיבה של הילדים. ארבעה מקומות ישיבה, שישה אנשים, תעשו את החשבון.

We're having breakfasts (and sometimes lunches) in the campervan on the table. Four seats, six people – you do the math.

זה גם מקום טוב לשבת ולכתוב בלוגים.

It is also a good place to write the blogs.

אם כי אפשר לכתוב בלוג גם על המדרגה.

The step is a good place for that too.

בזמן הנסיעה אנחנו לא חוסכים באמצעים אלקטרוניים להעסיק את הילדים שחלקם לא מתעניין בנופים המדהימים שבדרך. נגן mp3, iPod, טאבלט, וכו'.

During the long drives we kept the kids busy with all kinds of electronic devices (after we found out that some of them, or all, didn't admire the great views): MP3 players, iPods, Tablets, etc.

הבנים ישנים ב"בונקל'ה", מין בליטה מעל תא הנהג בגובה 80 ס"מ שהיא מיטה רחבה למדי אם כי מלבד נבו ואלה אי אפשר ממש לשבת שם. אם עולים לספר סיפורים לנבו חייבים לשכב והתוצאה היא בדרך כלל שמישהו נרדם מהר – לאו דווקא נבו. הבונקל'ה הוא גם מקום טוב לזרוק את כל הדברים שלא צריכים בזמן נסיעה כמו ה"בנדלים" (bundles) שהם כלי המיטה של הבנות ושל ההורים ארוזים "אריזת מתנה". בכלל, פעולת הבינדול היא פעולה בסיסית בקרוואן, היא חוסכת מקום כדי לפנות מקום לעוד בלאגן.

The boys sleep in the "hump". It is a 2 feet high protrusion above the driver's cabin that is a very wide bed. Except for Nevo and Ella, no one can actually sit there, so the result of a bed time story is usually that someone falls asleep - not necessarily Nevo. The "hump" is also a good storage space for all the things we don't need while driving like the bed linen "bundles". The bundling is a very basic chore in the campervan; it saves space for more mess to come.

לאורך הקיר השמאלי של הקרוואן פרוש המטבח, פה מאוחסן כל האוכל בארונות ובמקרר קטן, ופה אנחנו מחממים מים לקפה ובמקרים יותר נדירים ממש מבשלים ארוחת ערב (למשל בחנייה יבשה או כשהמטבח של הקמפינג לא נוח או צפוף או רחוק, כמו בקטלינ'ז). במטבח יש גם כיריים של גז עם 3 מבערים וכיור קטן.

The left side wall is the kitchen. Here we store all the food in the little cabinets and the small fridge and we heat the water for our coffee or sometimes even cook dinner (like in a freedom camping or if the camping's kitchen is too far or uncomfortable like in the Catlins). The kitchen has a gas operated stove (3 flames) and a small sink.

הטלוויזיה במטבח משמשת לראות סרטי דיוידי מזדמנים ולשמוע מוסיקה. הבעיה עם הדיוידי היא שלא הבאנו סרטים מהארץ כך שהיינו צריכים לקנות פה, ולכן המבחר מוגבל (מתוך שלושה סרטים שקנינו, אחד לא עובד – בפעם הבאה שנהיה בדנידין נחליף – ואחד הוכרז כסרט מפחיד מדי לנבו). הבעיה השניה היא שהזווית של הטלוויזיה מתאימה למבוגרים ולא ניתנת לכוונון כך שהילדים רואים די גרוע את התמונה.

The television set in the kitchen is used for DVD movies and music. The problem was that we didn't bring any DVDs from home so we needed to buy some and so the variety was limited (out of three movies we bought one did not work and another one was too scary for Nevo). The other problem was that the TV was set at an angle that is good for adults so the kids could only see part of the image.

מאחורה ישנים ההורים על פאזל כריות נוסף בעל בליטות ותעלות משלו. התעלות העמוקות, המכונות "קראווסים" (crevasses) על שם השקעים בקרח המסוכנים למטפסי ההרים, בעלות חיים משלהן, מתרחבות תוך כדי הלילה ובולעות חלקי גוף ולבוש. במשך היום משמשת מיטת ההורים למשחק, סרטים, קיפול כביסה וכו'.

We, the parents, slept at the back, on yet another jigsaw puzzle of cushions. The cushions tend to separate and create what we called "crevasses" after the deep holes in the ice that are dangerous for mountain climbers. These crevasses swallow clothes and body parts during the night. During the day, our bed is a place for playtime, movie watching or laundry folding.

בין לבין נמצאים השירותים-מקלחת: תא קטן ובו שירותים כימיים, ובו אפשר גם להתקלח במקרה של חנייה יבשה או קמפינג מגעיל במיוחד (קטלינ'ז...). המים של הקרוואן מספיקים לבערך שלושה אנשים להתקלח, אז במקרה של חניה יבשה אנחנו מעודדים את הילדים להתחפ"ש ולא להתקלח, ואנחנו "חוגגים" על המים.

In between is the bathroom: a small room with a chemical toilet and a shower that we used in case of freedom camping or an especially gross camping ground. The water tank holds enough water for three showers. So when we had to shower in the van, we didn't "force" the kids to take a shower and used the water ourselves…

ההתרשמות הראשונה כשמקבלים קרוואן ועוברים על תכולתו היא של פליימוביל: מלא חלקים שמתאימים אחד לשני בדיוק. אחרי כמה ימים אתה מבין שאולי זה פליימוביל, אבל תוצרת סין: כל החלקים מתעקמים ונשברים ומתפרקים בקלות מדי בשימוש יומיומי. קחו למשל את השולחן, שנפל והתפרק מהקיר כמה פעמים עד שפשוט הוספנו לו ברגים חדשים. המגירות – בכלל סיפור. בהתחלה הן היו נפתחות לנו בסיבובים או נופלות או מתפרקות לחלקים. בסוף נשברנו והשקענו בהן שתי שפופרות של סופר גלו והרבה עבודת מברגים והן במצב טוב מאי פעם.

The first impression of a campervan is of a Play Mobil: tons of small parts that match perfectly together. After a few days you understand that it might be a playmobil, but not the original one: the parts don't exactly match and most of them fall apart easily under normal use. For instance, take the table that fell of the wall several times until we added new screws. The drawers kept open in the rides until we put about two tubes of superglue and many more screws and they're now better than ever.

   

אנחנו עובדים לפי תו"ל שהוגדר על ידי אורי עוד בספרד: הכי חשוב שתהיה בקרוואן ערכת שיפצורים. הערכה צריכה לכלול מברגים (קטנים, פיליפס ושטוח), סופר-גלו, אזיקונים, חבל כביסה, אטבים, סיכות ביטחון. אין דבר מיותר, לכולם מצאנו שימוש.

הבאנו גם מפצל חשמלי ("אמבטיה") שאליו מחברים בלילה את שלל המטענים (סלולרים, מחשבים, מצלמה, וכו').

We are working by the book that Uri wrote in Spain: the most important thing in the campervan is the toolkit. The kit has to have screw drivers (small, Philips and flat ones), superglue, plastic cuffs, laundry lines and holders, safety pins. We found a use for everything.

We also brought a power strip that we used to connect all the devices at night (cellular phones, computer, camera, ipod, tablet and so on).

  

כשמגיעים לקמפינג דבר ראשון מחברים את הקרוואן לחשמל – מה שמספק חשמל לשקעים ולמיקרוגל וטוען את המצבר. לפי אותו הגיון, לפני שנוסעים מנתקים את הקרוואן מהחשמל. אם לא זוכרים, לא נורא, אפשר לנסוע כמה מטרים עם כבל חשמל מדלדל מאחורה כמו זנב (מה שקרה לנו פעם אחת ושיפצרנו את הכבל חזרה).

First thing we do in a camping ground is connect the campervan to the power outlet– which provides the electricity for the microwave and the inner outlets and charges the battery. By the same logic, the last thing we do is disconnect the electric cable. If you don't remember, not too bad, you can drive a few feet with the cable dragging at the back like a tail (it happened once and we had to fix the inlet – thanks for the screw drivers).

מלבד חיבור החשמל, תחזוקת הקרוואן כוללת גם מילוי מים טריים, ריקון מים אפורים, וריקון שירותים כימיים.

מים טריים ממלאים בצינור גינה רגיל – המים בקרוואן לא משמשים לשתיה אלא רק לשטיפת כלים, מקלחות, וכו'.

מים אפורים מנקזים את כיור המטבח והמקלחת, ומרוקנים אותם באמצעות צינור ייעודי.

ריקון השירותים הכימיים הוא הדובדבן שבקצפת. מוציאים את תיבת ה"אוצר" מקיר הקרוואן מבחוץ ומובילים כמו מזוודת טרולי לפינת השירותים הכימיים. מה שאיתמר קורא "לקחת את הקקי לטיול".

Except the electric cable, maintenance of the campervan includes filling fresh water, empting the gray water and emptying the toilet battery.  

The fresh water is filled with a garden hose – the water is for washing the dishes and shower only and not for drinking.

The gray water drains the kitchen sink and the shower and it is emptied with a special hose.

But the best task is emptying the toilet battery. You slide the treasure chest out of place (after making sure it's closed!) and move it like a trolley bag to the dump station or what we called "taking the poo for a walk".

נקודה נוספת היא האחסון: בקרוואן יש די והותר מקום בארונות לבגדים, אוכל, כביסה וכולי. היה לנו קצת קשה למצוא מקום לכל המזוודות הריקות. הבגאז' הוא די גדול אבל הוא מכיל את שולחן הפיקניק והכסאות כך שיכולנו להכניס 2-3 תיקים גדולים. את כל היתר אחסנו במקומות לא נגישים כמו מתחת למיטת הבנות ומיטת ההורים.

 

Storage: the campervan has enough space in the cabinets for clothes, food, laundry and so on and so forth. We found it hard to find a place for the empty bags and suitcases. The baggage can store 2-3 big bags. The rest was stored under the girls' bed and our bed.

לסיכום, באמת מדובר בהרבה עבודה אבל בסה"כ זה כמו לתחזק בית ואוטו אבל בקטן. התרגלנו מהר מאד ואהבנו את הבית שלנו. יחסית לחששות שלנו היו לנו מעט מאד תקלות. פעם אחת היינו צריכים להזמין תיקון על הדרך (כאשר הקרוואן לא התניע בתחנת הריקון של Fox Glacier Top10). גם הילדים אהבו את החיים בקרוואן והתרגלו לעבודות הרוטיניות. גפן למד להיות שפצרן טוב ושקד היתה מומחית במקומות איחסון. נבו מאד אהב לבוא איתנו לרוקן את השירותים ואלה קראה לו "הביתה שלנו – הקוואוואן". היה לנו מאד עצוב להחזיר את ג'ימי שלנו.

To sum it all, it is a lot of work but not more than maintaining a house and a car (though at smaller proportions). We had very few incidents; we only called the company once (when the campervan didn't start at the Fox Glacier Top10 dump station). The kids liked our lives in the campervan too and got used to the daily routines and chores. Geffen is now the best solution guy and Shaked is an expert at finding storage spaces. Nevo liked to help us empty the toilets at the dump stations and Ella called it "our home – the Cavavan". We were very sad to return our Jimmy back to the rental company.

Southern Thailand - Beaches and Islands

דרום תאילנד – בין חופים ואיים

Southern Thailand – beaches and islands 

כמעט ויתרנו על ירידה דרומה (שוב), כי "מה כבר נעשה שם, בטן-גב?". מזל שלא הקשבנו לעצמנו. טסנו לפוקט שעל חוף ים אנדמן ומשם לקחנו מונית לעיירת התיירות אאו-ננג (10 דקות מהעיר קראבי). הנוף שקיבל את פנינו היה של צוקי אבן ענקיים המתנשאים מעל העירה ותוחמים אותה ממזרח ומצפון. התמקמנו במלון שהיה קצת רחוק מחוף הים ומהעיר אבל ממש מתחת לצוקים בשם Phu-Petra. קיבלנו בונגלו מפנק ביותר ומיד יצאנו לנפוש בבריכה.

We almost skipped Southern Thailand (again), because "it is not like us to spend time on the beach". Luckily us we didn't follow our instincts. We flew to Phuket, on the shores of the Andaman Sea and took a taxi to Ao-Nang (10 minutes from Krabi). Huge limestone cliffs welcomed us to Ao-Nang. The cliffs rise above the little town on the north and east. We found our resort, Phu-Petra, to be right below the cliffs. The view was breathtaking. We checked into a huge and comfortable bungalow, put on our swimming suits on and went out to play in the pool. 

למחרת נסענו לעיר במטרה לקחת סירה לחוף שקראנו עליו Phra-Nang –Beach, שאומנם מחובר ליבשת אבל בגלל הצוקים אין אפשרות להגיע אליו דרך היבשה. עלינו על סירת זנב ארוך (Long-Tail) ושטנו דרך חוף ריילי (שעוד נחזור אליו בהמשך) לחוף פרה-ננג. הגענו לגן העדן. צוקים נישאים מתוך המים החמימים והשקטים להפליא, ג'ונגל עבות בקו החוף (עם מסג'יסטיות שמחכות לתיירים מתחת לעצים בצל) וסירות שמגישות ארוחות תאילנדיות, פירות וכמובן – שייקים. התמונות מעבירות מקצת מהקסם של המקום. לא יכולנו להתנתק, נשארנו עד השקיעה ואז לקחנו סירה בחזרה לאאו-ננג (גם השייט בסירות ארוכות הזנב בחושך הוא הרפתקאה בפני עצמה).

The next day we explored the nearby beaches. We took a long-tail boat to Phra-Nang beach. This beach, located at the tip of the Railey peninsula is connected to the mainland by the huge cliffs so it is only reachable by a boat ride. We found paradise. Huge cliffs rise from the calm, warm water, thick jungle on the beach (one can get a Thai Massage under the trees) and boats serving Thai food and fruit shakes. The pictures capture a bit of the magic of the place. We didn't want to leave so we stayed there to see the sunset and then took the boat back to Ao-Nang (sailing in a long-tail boat in the dark is an attraction by itself).  

מאד מקובל באיזור זה לשוטט קצת בין האיים באיזור. הזמנו סיור של כמה איים ליום המחרת ואכן יצאנו מוקדם עם עוד עשרות תיירים לאיזור האיים קופיפי. התחלנו בעצירה קצרה בחוף הבמבוק.

It is highly recommended in this area to take a cruise between the local islands. We booked a cruise on the next day and sure enough we were picked up early in the morning from our resort and took a yacht to the Ko Phi Phi area. We first stopped for a quick swim in the Bamboo beach.

משם שטנו לקופיפי-לה (הקטן). אי לא מיושב בו ראינו איזור עם הרבה קופים ואחר כך הגענו למקום שבו צולם הסרט "האי". המקום יפהפה ואני בטוחה שהיה ריק לגמרי כשצילמו את הסרט. במקרה שלנו עגנו לא פחות משלושים יאכטות תיירים בחוף ובאיזור הקטן שסומן לרחצה התגודדו מאות אנשים.

We then continued to Ko Phi Phi Leh (the small). This island has no human residents but many wild animals like monkeys live there. We stopped in a beautiful bay that was the prime location for the movie "The Island". I'm sure that the place was empty when they filmed there. In our case, about 30 or so tourist yachts dropped their passengers on the beach and all of us swam in the small swimming zone.

באותו מפרץ עצרנו בהמשך כדי לשנרקל ולראות את העולם התת מימי. הצלחנו ללמד את גפן ושקד לשנרקל והם נדלקו על הרעיון לגמרי ונהנו מכל רגע. נאלצנו להבטיח להם שנירקול גם באילת – ידין – באחריותך! נבו ואלה נהנו להיות איתנו במים העמוקים בלי קשר לדגים.

In the same bay, the boat stopped in the deep waters for snorkeling. Geffen and Shaked learned the trick quickly and enjoyed every moment. Nevo and Ella enjoyed the swim without looking at the underwater world.

את ארוחת הצהרים אכלנו באי קופיפי-דון (הגדול). האי הזה נפגע קשות ביותר בצונאמי של 2004. היום אין זכר להריסות. האי שוקם לגמרי ונראה בדיוק כמו לפני הצונאמי מלבד הבדל אחד בולט. לכל הבתים שלהם יש קומה שניה, יש מדרגות חיצוניות שאפשר במהירות לעלות בהן במקרה הצורך. אחרי ארוחת הצהרים שוטטנו קצת לאורך החוף וחזרנו עייפים ביותר לאאו-ננג.

We had lunch at Ko Phi Phi Don (the big). This island was badly damaged by the 2004 Tsunami. Since then, the island was renovated and it looks exactly as it did before the big wave, except for one difference, all the houses with a second floor have external staircases so one can climb very fast upstairs. After lunch we all slept the way back to Ao-Nang.

את היום שאחרי החלטנו להקדיש לבטן-גב ליד הבריכה. במקביל ובעצלתיים גם ניסינו לדחות את הטיסה בחזרה בעוד יום. אחרי שהשתוללנו כהוגן בבריכה ונחנו בצהרים, יריב שכר טוסטוס שנוכל להגיע בקלות לעיר. יצאנו שוב לחוף האהוב אלינו – פרה ננג. הפעם הלכנו לאורך החוף לראות את המערה על שמה נקרא החוף. האגדה מספרת על רוחה  של נסיכה הודית (ומכאן השם – פרה ננג – הזרה) שנתקעה במערה. הרוח שמרה על יורדי הים והם, מצידם, השאירו לה מנחות פאליות.

The next day we tried the "day by the pool" concept. We also tried to extend our stay in the south in a day. After a few hours of soaking in the pool and sleeping in the room, Yariv hired a scooter to get to town easily. We went back to the beach to go to our private paradise, Phra-Nang Beach. This time we walked the beach to see the cave that gave the beach its name. The legend goes about an Indian princess (Phra-Nang means the foreigner) that was stuck in the cave and her spirit kept the sailors safe. To keep the spirit happy, sailors put phallic statues in the cave.

אחרי הביקור במערה עברנו לצד המזרחי של חצי האי לחוף ריילי המזרחי. בדרך נבו מצא אגוז קוקוס אבל קוף חטף לו אותו ונבו נבהל מאד. החוף המזרחי יפה מאד אבל לא מתאים לרחצה בגלל עצי המנגרובים הצומחים במים. גם סירות לא יכולות להתקרב לחוף וראינו טרקטור רתום לעגלה שמעביר את התיירים לסירה שחיכתה כמה מטרים בתוך המים.

We then walked to eastern Railey beach. On the way Nevo found a huge coconut. A monkey came down from the trees and grabbed the coconut from Nevo's hand, and scared him to tears. The eastern beach is beautiful but not suitable for swimming because of the mangroves that grow in the water. For the same reason, boats cannot approach the beach and we saw a tractor pulling a cart full of tourist to a boat waiting a few yards from the beach.

המשכנו דרך קומפלקס של מלונות ובונגלוס לחוף ריילי המערבי לראות את השקיעה ולאכול ארוחת ערב. היה קסום ביותר. בחזרה באאו-ננג (שוב, נסיעה בחושך בסירות ארוכות הזנב) ראינו עששיות עפות בשמים. מצאנו מוכר עששיות שעזר לנו לכתוב על העששית מנייר שקנינו ואז להבעיר אותה ולהעיף אותה מעל החוף. כמו כוכבים בוערים בשמיים.

We crossed the complex of hotels and bungalows to the Western Railey Beach to watch the sunset and have dinner. It was magical. Back in Ao-Nang (again, sailing back in the dark in a long-tail boat), we saw lanterns flying in the air. We found the guy that sold them and he helped us write our names on the lantern and then light it and fly it in the air off the beach. It looked like a burning star in the sky.

למחרת שכרנו רכב שאיתו נוכל לטייל באיזור. הניווט לא היה פשוט אבל הצלחנו להגיע לבריכת האיזמרגד (Emerald pool)  שנוצרה ממי נהר שזורם בתוך ג'ונגל. להגיע למקום הולכים כקילומטר וחצי על גשר נמוך מעץ בתוך הג'ונגל של מנגרובים ושאר צמחי מים. המקום חביב מאד אבל החום הגדול במקום והצפיפות האין סופית (הגענו בסוף השבוע וכל תושבי האיזור הגיעו לבריכה) הבריחו אותנו בחזרה לאאו ננג. מאחר והנסיעה לקחה כשעתיים, הגענו אחרי צהרים עייפים ביותר. בערב ניצלנו את הרכב ויצאנו לאכול במסעדה מומלצת בעיר שהיתה קצת מרוחקת מהמרכז. המסעדה היתה מעניינת ביותר והגישו בה כל סוג מאכל ים העולה על הדעת, ישירות מאקווריומים שהיו מוצגים בכניסה. הילדים בילו את רב הזמן בבהיה בחיות המשונות באקווריומים. בשלב מסוים גם היתה הופעה חיה כך שזאת היתה אחת הארוחות אם לא ה...

The next day we rented a car to travel around. It wasn't very easy, but we managed to navigate to the Emerald Pool. This pool is made of a river that runs in the jungle. A one mile boardwalk leads to the pool through a jungle of mangroves and all kind of water plants. The pool is beautiful and deep enough to swim but the heat and the crowds (it was the weekend and everyone that lives in the area was there) drove us back to have lunch at the entrance and go home. We took advantage of the car and had dinner in a recommended restaurant that is located a bit off town. The restaurant serves every seafood imaginable (and some that we didn't recognize) fresh from aquariums at the entrance. The kids spent most of time staring at the creatures in the water. A live show accompanied dinner (super delicious). This was the best place we ate in…

  

בינתיים הזמן עבר והגיע ליל הסדר. מה עושים? את ההגדה שסחבנו איתנו כל הטיול השארנו בבנגקוק (שחשבנו שנחזור אליה בזמן) ואין שום בית חבד או אפילו תיירות ישראלית בסביבה הקרובה. טוב, מתחילים לאלתר. הוצאנו מהאינטרנט רשימה של צלחת הסדר והתחלנו לחפש. במקום מצות הזמנו צ'פאטי (לחם הודי עשוי ללא שמרים) במסעדה הודית מקומית (את רוצה רק צ'פאטי גיברת?). בשביל חרוסת הלכנו לדוכן שייקים וביקשנו שייק מנגו, תפוח וקשיו – ללא קרח (יצא מעולה!). קנינו נוטלה שיהיה מה לשים על המצות-צ'פאטי והזמנו במלון את כל שאר המרכיבים. ההזמנה במלון גם לא היתה פשוטה כשרציתי 5 ביצים קשות, עוף מטוגן (קיבלנו פיסות עוף מטוגן קטנות במקום פולקע – אבל זה סיפק אותנו), כרוב למרור, ג'ינג'ר לחזרת וסלרי ככרפס. היינו מסודרים. קראנו את ההגדה בחדר מתוך הטאבלט ואכלנו ארוחה גדולה ומשובחת (ללא נודלס!) במסעדת המלון.

Time passes by and it was the Seder Night of Passover. What do we do? Originally we planned to celebrate in Bangkok where we could buy Matza bread and all the rest of the Seder plate at the Chabad House. We even brought a Haggadah with us but left it in Bangkok. Okay, we can improvise. An Indian restaurant was a good place to buy Chapatti which is a bread of flour and water without yeast – that was our Matza bread. A local fruit shakes stand provided a shake of Mango, Apples and Cashew nuts (no ice) so we had a Haroset. We ordered the rest of the ingredients in the hotel. It wasn't easy to explain that I want 6 hardboiled eggs, fried drumsticks (they gave us pieces of chicken breast but that was fine), live ginger, cabbage leaves and celery. Now we had everything. We read the haggadah of the tablet and had a huge dinner (noodles free) in the hotel.

בכך נגמר זמננו באיים, נסענו בחזרה לפוקט (שעתיים) ובכאב לב גדול טסנו לבנגקוק. חזרנו למלון החביב עלינו לעוד שני לילות לפני שנגמר הטיול וחוזרים לארץ. חשבנו שנקדיש את הזמן לקניות אחרונות וסידורים ונבלה כל דקה פנויה במזגן של הקניונים הגדולים, אבל נשארו עוד שניים שלושה אתרים שפיספסנו והיינו חייבים להשלים. בערב יצאנו לאכול ברחובות של הרובע הסיני שהיה קרוב למלון שלנו. כשירד החושך נהיה כבר מאד צפוף בדוכנים ואוכלים. אכלנו מכל הבא ליד וקינחנו (איך לא?) ברוטי בננה וביצים וחזרנו למלון מותשים.

And then it was time to leave. Heartbroken, we drove back to Phuket and flew to Bangkok. We went back to our favorite hotel for two more night before going back home. We thought we would spend the rest of our time shopping in the big, air-conditioned malls, but there were a few sights that we missed. We went to find dinner on the street of the nearby China Town. The streets were very crowded with stands and eaters with dark. We ate everything we could try and finished with eggs and bananas Rotti (southern Thailand pancake) and went back very tired.

   

למחרת התחלנו בוואט ארון שיושב על הנהר. המקדש, עם הצ'די (המגדל המרכזי), נבנה ע"י המלך רמה השני, במקור מחימר. הגאון לא לקח בחשבון גשם. הצ'די פשוט נמס לגמרי אחרי זמן קצר. הוא נבנה בשנית, הפעם מחומרים עמידים לגשם וצופה בחתיכות קטנות של חרסינות. אפשר לטפס למעלה במדרגות (יותר דומה לסולם) חיצוניות להשקיף על הנוף. הטיפוס היה מפחיד אבל הנוף שווה. גם שכחנו כבר כמה חם ולח בבנגקוק.

In the morning we started at Wat Arun. This temple, built on the banks of the river by Rama the second, with its huge Chedi (tower) was originally built out of clay. The very clever king did not think about the rain. The Chedi melt down a short while after and was re-built out of water resistant materials and is covered in small pieces of china. We climbed up the very scary stairs at the external side of the Chedi (it was more like a ladder than stairs). The view is very nice from the top though the climb reminded us how hot and humid it is in Bangkok.

  

נשאר לנו עוד מקדש אחד מרכזי שלא הספקנו לראות (מתוך מאות המקדשים המומלצים). המקדש, וואט טראימיט, מכיל את פסל הבודהה מזהב הגדול ביותר בתאילנד. הילדים כבר היו מנוסים במקדשים. הם ניגשו מיד לקנות את חבילת התפילה הכוללת קטורות, נר להדלקה ופרח לוטוס. אחרי שבירכו כראוי (בעזרתו של נזיר מקומי), הדליקו את הקטורות. במקום גם עמדה מוכרת ציפורים. אומרים שאפשר לבקש משאלה כשמשחררים ציפורים לחופשי. אז קנינו ממנה כמה ציפורים ושיחררנו אותן. לדעתי היא תופסת את אותן ציפורים בחזרה עם פיתויי אוכל מיד אחרי שהן משתחררות. נכנסנו לתוך מה שחשבנו כמבנה המרכזי, שם ישב נזיר, בירך את הנכנסים והתיז עליהם מים קדושים. לסיום הנזיר קשר סרט לבן לידיהם של המאמינים. כמובן שכל הילדים רצו סרט כזה אז גם יריב הצטרף (רק לי זה הזכיר את הסרטים האדומים מהכותל?).

One last recommended temple we wanted to see is Wat Traimit with the largest Buddha in Thailand made out of gold. The kids, already experienced with temple visits, bought a package of a Lotus flower, incenses and a candle to light them. After the blessings, they lit the candle and the incenses and put the flower in its pot with the help of a local monk. At the stairs, a lady sold out birds. They say that if you set free the birds you can ask a wish. So we bought 4 birds and set them free. If you ask me – she probably catches them back with food temptations…we entered what we thought was the main temple. We were a bit disappointed of the Buddha that wasn't that impressing but the monk that splashed water on the believers caught our attention. He put a white string on everyone's wrist that stayed there for weeks.     

כשיצאנו מהמקדש הבנו שבעצם טעינו ופסל הבודהה המוזהב יושב במקדש שלידינו. הפנו אותנו למעלית סמוכה ואז עלינו למעלה וראינו אותו. באמת מרשים. כבר היינו רעבים והחום הכריע אותנו סופית אז במאמץ רב הצלחנו למצוא מונית שתיקח אותנו לקניונים. את ארוחת הערב שוב אכלנו ברחוב בדוכן שלא כל כך הבין אותנו. ביקשנו ללא בוטנים ולא חריף, אז קיבלנו אקסטרה משניהם.

Going out the temple we found that we were mistaken and the Golden Buddha is next door. We found an elevator that took us up to the temple and saw it. Impressing. By then we were hungry and hot so we found a taxi cab (not easily though) that took us to the malls. Again, we had dinner in the street in a stand that didn't understand what we are asking. No peanuts, no spicy was translated to extra peanuts extra spicy. Go figure.

את היום האחרון תכננו להעביר בסרט ואחר כך בקניות אחרונות. יצאנו קצת מאוחר מהמלון כדי להגיע לקניון בו הוצג הסרט שרצינו לראות רק כדי לגלות שהסרט התחיל מוקדם יותר ממה שפורסם והוא בכלל לא מתאים לילדים קטנטנים. מאוכזבים הסתובבנו סתם בקניון ואז עברנו לקניון אחר וסיימנו את קניות המזכרות למיניהן. אכלנו ארוחה אחרונה וחגיגית במסעדה שמאחדת הרבה מאד סיגנונות וכולם מאד טעימים. בערב אספנו את כל טפנו ומטלטלינו ונסענו לשדה התעופה. נגמר הטיול וכולנו כבר רצינו לחזור ולראות את כולם אבל גם היינו מאד עצובים שנגמר. היה טיול מאד עשיר בחוויות. בסדר – התחלנו לתכנן כבר את הטיול הבא.

 We planned to go to the movies on our very last day. We left the hotel a bit late to go to the mall that has the right cinema only to find out that the movie started earlier than published and it is not a kids movie. We spent the day doing the last souvenir shopping at the malls. Then, we had our last dinner at a local restaurant that serves food from all around the world. In the evening we packed all our belongings and kids and took two taxis to the airport. The trip was over and everyone missed our family and friends back home but at the same time did not want the trip to be over. It was an experience rich trip. Not to worry though, we are planning our next trip already.