המילטון עד קורומנדל - סוף סוף קוראים ספר ליד הבריכה Hamitlon to Coromandel - resting by the pool

לפני שנפרדנו סופית מרוטורואה, עצרנו בחנות "הכל בדולר" כדי להצטייד בתחפושות לקראת מסיבת פורים. מצאנו המון שטויות שמיוצרות בסין (כולל המוכרות) והרכבנו תחפושות לכולם (נא לא להשוות להשקעה האינסופית של חברינו בנופית בתחפושות המיוחדות – פשוט לא הבאנו איתנו את מכונת התפירה).

Before leaving Rotorua, we went into a "Dollar Store" and bought all kind of accessories to make a costume for Purim.

יצאנו מרוטורואה ונכנסנו לחוות "אגרודום". החווה מציעה סיור בעגלה רתומה לטרקטור (כמו לפני שנות אלף בקיבוץ) והופעה שכוללת הצגת מיני הכבשים בניו זילנד ועוד מנפלאות חיות החווה. זוהי בעצם אטרקציה לתיירים, מזה החווה בעיקר מתפרנסת. עלינו על העגלה ונסענו לבקר את הפרות, הכבשים, הלמות והעיזים. ליטפנו הרבה וגם האכלנו אותם. עשינו הפסקה לטעום מיץ קיוי מקומי ודבש מניוקה (דבש עליו גאוותה של ניו זילנד ומקורו בדבורים שמבקרות בעצי מניוקה), וסיימנו בזמן למופע.

We left Rotorua and drove to the "Agrodome" farm. The farm offers hay rides to see the animals and a sheep show including sheep shed. The farm actually makes money from the tourists more than the farm work. We climbed into the cart and went for a bumpy trip to see the cows, the llamas, the sheep, and the goats. We petted and fed most of them. We also stopped to taste some kiwi-fruit juice and Manuka honey (this is the pride of New Zealand' that comes from the bees who drink the Manuka flower nectar), and we finished with the show.

במופע רואים את כל הכבשים השונות ומסבירים על המינים והמקור של כל אחד מהם, מי טובות לצמר ומי לבשר, וכו'. עכשיו אנחנו יכולים להבחין  בין אלפי הכבשים שרואים בשדות. אחרי כן ראינו את הכבשים מגיבות בחולשה לכלב רועים שהתאמץ מאד לגרום להן לתגובה. ראינו גם גז של כבשה בשידור חי ומכירה פומבית היתולית של כבשה לתיירת יפנית שלא נראתה שנבהלה מהעניין. קיבלנו גם הדרכה והדגמות לחליבה וכמה ילדים חלבו פרה על הבמה.

All the different kinds of sheep were introduced at the show. They also explained the uses of each kind (meat, wool, milk). Now we can definitely tell the difference between all the thousands of sheep in the fields. We then saw the sheep hardly looking after a shepherd dog that worked hard to get their attention. We then saw a sheep shed and a funny auction of a sheep to a Japanese tourist that wasn't fully aware of what just happened. We also saw haw to milk the cows and few kids tried it live.

לניו זילנדים מאד משעמם אז הם ממציאים כל מיני אמצעים מוזרים להוציא מעצמם את המיץ. אחת ההמצאות המוזרות האלה נקראת זורב (Zorb). הזורב הוא בעצם כדור פלסטיק ענק ושקוף שבתוכו יש כדור נוסף ובו יש קצת מים. הקורבן קופץ אל תוך הכדור הפנימי ואז מגלגלים אותו במורד הגבעה. האמיצים יותר עושים זורבינג בזיג זג והמופרעים במיוחד ("הזורבונאטים") עושים זורבינג יבש. כלומר קושרים אותם מחוץ לכדור הפנימי והם מתגלגלים ללא מים. גפן ושקד החליטו שהם רוצים לנסות, אבל את הפשוט ביותר. אז אחרי שחתמו על כל מיני דיסקליימרים, העלו אותם לבושים בבגד ים וגרביים (היה כתוב שזה עוזר להחלקה), הם קפצו לתוך הכדור והתגלגלו במורד הגבעה (ביחד באותו הכדור). הירידה לקחה כעשר שניות והם יצאו מלאי אנרגיה וחוויות ומיד רצו לעלות שוב.

Nothing happened in New Zealand, so to make life interesting, they have all kind of weird inventions. Like, for instance, the Zorb. The Zorb is a huge transparent plastic ball with a smaller inner ball in which they put some water (cold in the summer and warm in the winter). The victim jumps into the inner ball and then they push it downhill. The ones that have more gut zig-zag downhill and the bravest (or stupid) do a dry Zorbing. In dry Zorbing you have a harness to tie you to the inner ball and no water. Geffen and Shaked decided to go with the simple one. The put on their swimsuits and socks (to help them slide easily), signed all kind of disclaimers and took the car up. They jumped into the ball and came downhill (both of them together in the same ball). The way down took about ten seconds after which they exit the ball full with adrenaline and wanted to go up again.

נסענו לכיוון העיר מטה-מטה (אין קשר לשירו המיתולוגי של צביקה פיק "מעלה מעלה", אם כי זה מסתדר עם המנגינה. ניסינו. כמה ימים השיר לא יצא לנו מהראש.) והתמקמנו באתר קרוואנים עם ברכות מחוממות שנקרא Opal Springs. המקום היה בסיסי ביותר עם מקלחות ומטבח במצב מזעזע (קיבלנו המלצה למקום הזה!). הוצאנו שמיכת פיקניק ונבו ואלה שיחקו עם הפלימוביל. פתאום הופיעו זוג שנראה לקוח מסרט ישן. היא עם שמלת בלון (אבל קצרה) והוא עם חליפה ונכנסו לאוהל שלידינו. מראה סוריאליסטי. אחר כך היא יצאה עם בגדים רגילים ובאה להגיד לנו שלום. מסתבר שהם זוג מאוקלנד שיש להם סוסה והיום היה מרוץ. עוד מסתבר שככה מקובל להתלבש למרוצי סוסים (עיין ערך
"אישה יפה"). שניהם התלהבו מנבו ואלה ופטפטנו הרבה מאד בזמן שגפן ושקד שחו בבריכה ויריב הכין ארוחת ערב. הם סיפרו שחוץ מסוסים הם מייצרים חולצות T עם עיצובים מיוחדים. הוא מעצב והיא מדפיסה ובוחרת את הצבעים והצורות. הם הראו לי כמה דוגמאות ולפני שהבנתי מה קורה גם נתנו לי במתנה חולצה. לקחתי את כרטיס הביקור שלהם – לני וליאתי – אם בא לכן להביא בגדים מניו זילנד.

We drove toward Matamata and set for the night in "Opal Springs" campground. It was a basic park with terrible showers and kitchen (we had recommendation for this place!). We took our picnic blanket out for Ella and Nevo to play with their Playmobil while Geffen and Shaked went swimming. A few minutes later, a strange couple arrived at the neighboring tent. She wore a puffy dress (but a short one) and he had a suit. Not an everyday sight in a campground. They changed clothes and came over to say hi. They were extremely nice and charmed with Nevo and Ella. Apparently they are from Auckland, they have a horse and today it was in a race. That explained the odd dressing (see "Pretty Woman"). We chatted a lot while Yariv made dinner. They told us that they are designers of T shirts and showed some examples. Before we knew it, they give us a shirt with their design on it.

למחרת נסענו למקום האחרון בטיול ששיך לשר הטבעות – הוביטון. כפר ההוביטים ב"שייר" (shire) הוקם במיוחד לסרט "שר הטבעות", נהרס עד היסוד אחרי ההסרטה והוקם מחדש לצילומי "ההוביט". כשנגמרו הצילומים, התכוונו להרוס אותו שוב. אבל אז הגיע הגשם ודחה את ההריסה בכמה שבועות. בינתיים ביקשו כל מיני מעריצים לבוא ולראות את המקום. אז עלתה המחשבה מבריקה במוחם של בעלי החווה בשטחה ממוקם ההוביטון: למה שלא נרוויח כסף מהמקום? בעסקה כזאת או אחרת עם פיטר ג'קסון, השאירו את ההוביטון על כנו וניתן (תמורת תשלום "צנוע") לבקר במקום.

The next day we went to the last "Lord of the rings" attraction of trip and definitely the highlight of them all: Hobbiton – the hobbit village of the Shire. The village was set up for the shooting of the trilogy, took off completely afterwards and set up again for the Hobbit filming. When The Hobbit filming was completed, they meant to take it off but then came the rain. While waiting for the rain to stop, many people wanted to come over and look at the place. The owner of the farm had a bright idea then, why won't we make some money of this place. He signed a contract with Peter Jackson to keep the village and operate guided tours into it.

 

תיאור של גפן ושקד לביקור במקום: ההוביטון היה נורא מגניב, כל הכפר עוצב בסגנון כפר אנגלי, גבעות ירוקות. ראינו מלא חורים של הוביטים שהיה ממש אדיר. היו 39 חורים של הוביטים ועוד 5 שלא השתתפו בסרט. כל חור היה מגניב, מושקע, עד הפרטים הקטנים, כמו הגינות, כלי העבודה בחצר, תיבות דואר, חבלי כביסה ואפילו השבילים שמובילים לחבלי הכביסה. פיטר ג'קסון הבמאי שכר סטודנטים שילכו בשבילים לחבלי הכביסה כדי שהשבילים יראו אמיתיים. לחלקם נכנסנו. בפנים לא היה כלום כמובן... ראינו את הבית של בילבו שהיה הכי מושקע ומעליו יש עץ אלון מקסים ולחלוטין מלאכותי.

Geffen and Shaked's description of the Hobbiton:

The Hobbiton was awesome! The village is designed as the English countryside with green hills. We saw 39 Hobbit holes and 5 more that were not filmed. Every hole was perfectly cared for with gardens, front yards, working tools, mail boxes and laundry lines. We learnt that to make it look real, they used college students that walked from the holes to the laundry lines over and over again to make the trail look used. We went in to some of the holes but there was nothing inside. We saw Bilbo's house that was the best one and has a beautiful but artificial oak tree on top.

למדנו מלא דברים על הסרטים כמו איך הם הוציאו עשן מהארובות (עם אבנים חמות ודונג). היינו במקום שבו היתה מסיבת היומולדת של בילבו ליד העץ. פיטר ג'קסון חיפש עץ שיראה בדיוק כמו התיאור של עץ המסיבה. הוא חיפש ומצא בעיר מטה-מטה, לקחו את העץ, עקרו אותו מהשורשים, חתכו אותו להרבה חתיכות, מספרו אותם (כולל העלים) והובילו הכל לאתר הצילום שבו הרכיבו והדביקו הכל בחזרה (כולל כל עלה למקום שלו). כל העבודה לקחה כשלושה שבועות. סיימנו בפאב של הכפר, הדרקון הירוק, שבו שתינו כל מיני משקאות. אנחנו גילינו את המשקה בירת ג'ינג'ר שאותה מאוד אהבנו ואכלנו (איך לא) מיט פיי כתוספת. בדרך הלוך ושוב היה לנו נהג שכל הזמן כעס על אנשים ואמר להם לשתוק. רב הגדרות והעצים במקום מכוסים בטחב שהוא למעשה לא טחב אלא חומר פלסטי צבוע. היו שם עצים שסבא דודו היה מתגאה בהם כי הם היו הרכבה של תפוח ואגס והיו עליהם את שני סוגי הפירות. לצערנו לא הרשו לנו לקטוף. היו גם גינות ירק עם קישואי ענק.  

We learnt many things about the making of the movies like they used hot stones and bee honey to make the chimneys smoke. We went to the party ground where they had Bilbo's birthday party. The director looked for a pine tree for the party ground and found a tree that he liked at Matamata. They took off the tree, cut to small pieces, numbered them (including the leaves) and re-constructed the tree at the party ground. Moving the tree took about three weeks. We finished at the Green Dragon Pub where we got all kind of drinks. We took a ginger beer that we liked and a meat pie. On the there and back we took the bus but and the driver was very grumpy and told everyone to keep quite. Most of the fences were covered with fake moss made of dyes plastic. There were also real vegetables gardens with huge squashes. And all kind of fruit trees, including a tree that had both apples and pears.

  

משם המשכנו לכיוון העיר המילטון. בדרך עצרנו בסופר להצטיידות. המוכרת, בחורה בשנות העשרים המאד מוקדמות לחייה, שאלה אותנו מאיפה אנחנו. כשאמרנו לה היא לא האמינה – ושאלה למה לנו לבוא עד לניו זילנד? אמרנו לה שזאת ארץ מאד יפה ומעניינת והיא הסתכלה עלינו בחוסר אמון ואמרה – כאן? באמת? כנראה שלכל אחד יש קנה מידה שונה.

From Matamata we continued towards the city of Hamilton. On the way we stopped for groceries. The cashier, a girl in her very early twenties, asked us where we are from. When we told her she wouldn't believe and asked us why would we come to New Zealand. We told her it's a very pretty and interesting country and she looked at us puzzled: "Here? Really?" Different perspectives.

בהמילטון התמקמנו באתר הקרוואנים היחידי, הבסיסי אך המסודר ונקי, והתארגנו למסיבת פורים: התחפשנו והכנו סלט. שמנו פעמינו לכיוון מסיבת הפורים של הקהילה היהודית של מחוז וואיקאטו, שהמילטון היא בירת המחוז שלו. יצרנו קשר מראש עם הקהילה כמה חודשים מראש כשחישבנו שנהיה באיזור בפורים. לא רצינו שהילדים יפסידו את פורים ושתהיה להם לפחות הזדמנות להתחפש. קיבלנו הזמנה חמה מהם להשתתף במסיבת הפורים הקהילתית – הם רק הזהירו אותנו שהם לא קהילה דתית ולכן זו לא תהיה קריאת מגילה כהלכתה.

In Hamilton we settled in the only campground; basic but clean and tidy. We started preparing for the Purim party, got dressed and made salad. We headed for the Waikato County Jewish Community Purim party. We contacted the community a few month ahead of time when we did the planning and realized we'll be in that area around Purim. We didn't want the kids to miss Purim, so they'll have a chance to dress up and party. We got a warm invitation from them to participate in the community Purim party – they only warned us that they are not a religious community so it won't be a formal reading of the Megillah.

הקהילה היהודית וויקאטו התבררה כאוסף מקרי וקטן של מהגרים יהודים מרחבי העולם האנגלוסקסי ומישראל. היו כ-30 איש יחד איתנו כך שהיינו אחוז נכבד מהקהילה ומהר מאוד הרגשנו בנוח והתערינו בקהל. אחרי הכנת רעשנים ברמה שלא הייתה מביישת את גן פאני או גן תאנה העלו ילדי הקהילה את מסכת פורים – מגילת אסתר. שקד הצטרפה באופן ספונטני להצגה ונבו היה כמובן מהופנט וימשיך לדבר על הסיפור הרבה אחרי. בהמשך הערב אכלנו (כולל אוזני המן) ופיטפטנו עם שלל חברי הקהילה ולמדנו על חיי היומיום באיזור זה של ניו זילנד. כששמנו לב שרוב הילדים נעלמו לחדרים צדדיים החלטנו לקרוא לזה ערב.

The Waikato Jewish community turned out to be a small and warm group of people. There were about 30 people including us so we were a significant percentage of the community and soon enough we felt comfortable and mingled freely. After making noise-makers the community children put up the Purim story show. Shaked joined the show spontaneously and Nevo was of course completely taken and will continue to talk about the story long after the party. We had a potluck dinner (including Hammen taschen) and chatted with the community members, learning about daily life in that part of New Zealand until pretty late.

למחרת נסענו לאטרקציה העיקרית של המילטון שהם הגנים הבוטניים. להפתעתנו הרבה הגנים היו מאוד מעניינים ויפים, עם גנים ממקומות שונים ושילוב של ארכיטקטורה מאותם מקומות. הרבה יותר מעניין ומרשים מהגנים בוולינגטון ובקרייסטצ'רצ'. כשיצאנו משם הציבור התחיל להיות רעב, וגפן ויריב שרו שיר בקולות על ארוחת צהריים – עד שאנשים ניגשו אלינו ואמרו שהם באמת חיפשו איפה המקהלה שרה.

We started the next morning in the main tourist attraction in Hamilton, the Hamilton Gardens. To our surprise, the gardens were very interesting and beautiful, with gardens from different places combining architecture from those places. Much more interesting and impressive than the gardens in Wellington and in Christchurch. On our way out we were pretty hungry and Geffen and Yariv started singing in chorus about lunch – until people approach us and asked us where is the choir singing.

הגן היפני (Japanese Garden):

הגן הסיני (Chinese Garden):

הגן ההודי (Indian garden):

הגן האיטלקי (Italian garden):

הגן המאורי (Maori garden):

הגן האנגלי (English garden):

גינת הירקות והתבלינים (vegetable and herbs gardens):

עשינו ארוחת צהריים מושקעת באוטו, שכללה ביצי עין וטוסטים במחבת והמשכנו למוזיאון המקומי שם התרכזנו באגף הילדים והנוער. האגף התגלה כמשחקיה נחמדה עם משחקים חצי-מדעיים לגילאים שונים. אלה ונבו בילו שעות בגינת ירק עם ירקות עשויים מצמר – מי היה מנחש. מהמשחקייה המשכנו לתערוכה על נהר הוואיקטו, הרגשנו רעידת אדמה וראינו איך מפיקים חשמל מהנהר.

We had a descent lunch in thecar, including fried eggs in a toast, and continued to the local museum where we concentrated in the kids zone "Exscite". It was a nice wing with semi-scientific games for different ages. Ella and Nevo spent hours in a vegetable garden with vegetables made of yarn – who would have guessed. We also saw an exhibit on the mighty Waikato river, felt an earthquake and saw how they produce electricity from the river.

כשהתחילו לסגור את המוזיאון עלינו, חזרנו לאוטו ונסענו לכיוון החוף המזרחי של האי הצפוני. התלבטנו אם לנסוע ל- Bay of plenty שהיא דרומית יותר או לקורומנדל (צפונית יותר) ולאחר חשבון מהיר החלטנו לנסוע לקמפינג שנראה מבטיח על הגבול בין שני האזורים בשם Waihi Beach. בדרך עברנו דרך עיירה בשם פארואה (Paeroa) שבה חיפשנו מקום לקפה אבל מכיוון שהיה כבר שש בערב, הכל היה סגור. למעשה ניו זילנד נסגרת בסביבות חמש וחצי. נסענו לגולת הכותרת של המקום, מפעל שמייצר משקה ששתינו פעמים רבות בניו זילנד. זהו משקה מפורסם מאד אבל רק בניו זילנד בשם L&P או בשמו המלא Lemon and Paeroa (הסלוגן שלהם הוא: World Famous in New Zealand, בעל שם עולמי בניו זילנד). בגדול זוהי גרסה קצת שונה לספרייט. כמובן שהמפעל ובית הקפה כבר היו סגורים אז רק הצטלמנו עם הבקבוק הגדול בחוץ.

When they started closing the museum, we went back to the car abd drove towards the east coast of the North Island. We could have gone to the Bay of Plenty which is further south or to the Coromandel further north, and after doing the math we decided to go a promising campground on the border between the regions, in Waihi Beach. On the way we passed through the town of Paeroa where we looked for coffee but since it was already 6 pm, the town was already closed for the night ;-). We drove to the highlight of town, where they make a drink we had many times in New Zealand. This is a very famous drink but only in New Zealand. It's called L&P or in the full name Lemon and Paeroa. Their slogan is "World Famous in New Zealand". Basically, another version for Sprite / 7-Up. Of course the factory and visitor center were already closed so we only took some photos near the large bottle outside.

לא הצלחנו למצוא מקום לשתות קפה או לאכול גלידה עד שהגענו לחוף וויהי. התמקמנו ומצאנו בית ספר יסודי שלם לידינו. הסתבר שכל בית הספר, כ-90 תלמידים, עם כל המורים וכ-12 הורים מלווים יצאו לטיול שנתי במקום. המנהלת נראתה שולטת בעניינים ביד רמה, כל הצוות עבד ביחד על הכנת ארוחת ערב והילדים אכלו בשלווה (יחסית ל-90 ילדים) על הדשא אחרי שהם יצאו מהבריכה. אחר כך הם הלכו לחוף לבנות טירות חול. ניסינו לספור כמה חוזרי מנכ"ל נשברו שם והרמנו ידיים אחרי בערך 20 שאנחנו מכירים (כולל שינה של צוות המורים עם הילדים באוהלים). הילדים הצעירים יותר (א-ג או ד) נשארו שלושה ימים ואילו הבוגרים יותר (עד ח') נשארו ליומיים נוספים. לא יאומן. חני – מאחורייך!

We didn't find a place for coffee or ice cream until we reached Waihi Beach. We settled down and found ourselves in the middle of a school trip. A whole elementary school, 90 kids of 8 grade levels, all teachers, the school principle and 12 chaperons (parents). We could only envy.

הקמפינג הסתבר כמוצלח ביותר שבו שהינו בניו זילנד. עם בריכה רגילה וג'קוזי צמוד וגם מגלשת מים, גן שעשועים ענק, חדר משחקים לקטנטנים וחוף ים צמוד. למחרת התלבטנו מה לעשות והילדים הצביעו ברגליים והחליטו בשבילנו שהם מעדיפים להשאר במקום ולא לחפש אטרקציות. הגדולים קפצו מיד לבריכה והקטנים נעלמו בחדר המשחקים לקטנטנים וככה יצא, שפעם הראשונה מאז תחילת הטיול, ישבנו עם ספר ליד הבריכה. אפילו יריב הצליח לרסן את הקוצים וישב (יחסית) במנוחה. הזזנו את הקרוואן רק כדי להשלים קצת קניות בסופרמרקט הקרוב. חזרנו וירדנו לחוף עם בקבוק גדול של L&P ושתי קופסאות גלידה ענקיות של שתי היצרניות הגדולות בניו זילנד. בקיצור, הרגשנו מקומיים. בנינו טירות בחול והשתעשענו בגלים אבל הרוח היתה חזקה מידי אז חזרנו לבריכות הנעימות בקמפינג.

The campground turned out to be the best one we stayed in in New Zealand, with a regular pool, a Jacuzzi, a waterslide, a large playground and a toddler playground, and the beach nearby. The next day we were thinking what to do (what mountain to climb) when the kids voted for us, the older ones went swimming and te younger ones disappeared into the toddlers playroom. For the first time in our trip, we read a book by the pool. Even Yariv managed his ants in his pants and relaxed. We moved the RV once – only to the next door supermarket. Then we took a big bottle of L&P, two huge ice cream boxes (local brands) and went to the beach. The wind was somewhat strong so after our little picnic, and some sand castles and waves, we went back to the holiday park and bathed in the hot tub.

  מחוזקים מיום המנוחה שלקחנו, נסענו למחרת ל-Karangahake Gorge. הקניון שימש בעבר למפעל כריית זהב ענקי שתפס את כל הנוף והשטח. לצורך בניית המפעל, העברת עצים לבעירה והספקה כללית, נבנתה מסילת רכבת לאורך הקניון כולו. בין השאר נכרתה מנהרה באורך קילומטר אחד שניתן ללכת לאורכה היום (המסילה ננטשה ביחד עם המפעל). החלטנו לעשות מסלול מעגלי שעובר גם דרך המנהרה. המסלול היה נחמד אבל הנוף היה הרבה יותר יפה בחוץ. לפני שחצינו את הגשר האחרון בחזרה לאוטו עשינו עוד סיבוב שנקרא חלונות (windows) שהסתבר כמסלול מוצלח הרבה יותר. המסלול עובר גם כן על מסילת רכבת בתוך המכרה הישן. מנהרת הרכבת נפתחת מידי פעם במעין חלון שמשקיף על הקניון. רק צריך לזכור להביא פנסים כי חשוך מאד בפנים. בסיום המסלול מצאנו קאש, חצינו את הגשר התלוי וחזרנו מצידו השני של הקניון, מאד מרוצים.

Feeling happy and rested from the day off we took, on the next day we drove to Karangahake Gorge. This gorge was once used for gold mining. The factory took over the entire gorge and needed a train for its supplies. The railway went through the gorge in a 1Km tunnel and it doesn't operate anymore so we took the loop trail that goes through the tunnel. The hike was nice but the view was much better out of the tunnel. We then hiked up the old mine. The trail goes through another train tunnel with windows to the gorge. It is a beautiful hike, much better than the first one. A flashlight (or a torch as the kiwis call it) is essential. At the end of the "windows" we found a geocache, crossed the hanging bridge and went back to the car on the other side of the gorge.

המשכנו מהר כדי להגיע בזמן לחוף צפוני יותר בו יש מעיינות חמים (hot water beach) וצריך להגיע אליו בשפל. לשמחתנו הרבה, השפל היה בשעה שלוש וחצי אחרי הצהרים – שעה מאד נוחה. הדרך היתה יפה ביותר והזכירה לנו את הנופים באבל טסמן עם הצוקים והחופים. הגענו בזמן וקיבלנו מאתר הקרוונים המקומי שני אתי חפירה. יצאנו לחוף לחפור לנו בור. החוף כבר היה מלא מפה לפה כולל ילדי בית הספר שלמדנו להכיר בקמפינג הקודם. ביחד איתם היה בית ספר נוסף, הפעם רק כיתות ט' מאוקלנד, כך שלא הגשנו בודדים. בחוף יש שני מעיינות, האחד נובע ב-60 מעלות והשני ב-64 מעלות צלסיוס. אי אפשר להתרחץ המעיינות עצמם כי הם חמים מידי אבל אם חופרים ממש ליד, מוצאים מים חמימים ונעימים. כמובן שכל המקומות הטובים כבר היו תפוסים עד שבאנו אבל עמדנו על המשמר וכשזוג לידנו פינה בריכה טובה, קפצנו לשם, דחפנו החוצה זוג צרפתי שזמם גם הוא להשתלט על הבריכה (איזו חוצפה) ונשכבנו במים. היה כל כך נעים שאלה שכבה כמעט בלי לזוז במשך יותר משעה. גפן איבד עניין ורץ לגלים ונבו שמח יותר לשחק חול מאשר לטבול במים. מידי פעם צריך לחפור עוד קצת שלא תתייבש הבריכה וגם לחזק את הקירות שלא יברחו המים. כולם הופכים מהר מאד למומחים בעבודות עפר. גם היה מאד משעשע לצפות באנשים שמחפשים בריכות ומנסים להיכנס לידינו למעיין עצמו. כשהים התחיל לעלות והתקדם לכיווננו, אספנו את עצמנו וחזרנו לאתר הקרוונים המקומי ללילה.

We quickly continued north to the hot water beach to get there in time for the low tide. It was a scenic road that reminded us the views in Abel Tasman National park. We made it on time, took two shovels from the holiday park and headed off to the beach. Two hot streams spring in the beach, at around 140 degrees Fahrenheit. The water is too hot to get in but if you dig a hole next to the springs, the hot water are mixed with the cold water from the ocean and it is a warm and nice pool. When we arrived at the beach, it was already full with tourists and school kids. All the good places were taken but we kept our eyes open and once a couple left a good pool next to us we jumped in. the water was warm and nice, so Ella lied back in it without moving for almost an hour. Geffen lost interest and ran off to play in the waves. Nevo was much happier to build in the sand than be in the water. Every now and then the hole needs some digging and the walls need to be thickened. When the tide got higher and the ocean almost covered our little hole, we collected ourselves and walked back.

   

למחרת נסענו למפרץ הקתדרלה (Cathedral Cove) ליד העיירה האהיי (Hahey). יריב לא הפסיק לשיר את "הורה, ההיא עם ההיי" כל הדרך. מהחנייה הולכים כשעה למפרץ. בדרך יד עוד שני מפרצונים קטנים: ג'מסטון וסטינג ריי (Gemstone and Sting Ray Bays), ירדנו למפרץ סטינג ריי אבל לא היה שם שום דבר מיוחד וגם אי אפשר להכנס שם למים. אז עלינו חזרה והמשכנו לקתדרלה. זהו אכן מפרץ יפהפה עם מערה ענקית שהיתה מוצפת כשהגענו אבל לאט לאט ירד הים ויכולנו לחצות לצד השני. גפן רץ מיד לגלים ואחריו שקד ואלה. נבו נהנה לשחק על קו המים. אלה כל כך נהנתה שאי אפשר היה להוריד אותה מהידיים כי היא מיד רצה בחזרה לגלים. אחרי כחצי שעה של גלים, היא התעייפה ונרדמה לסלעית על הידיים. אז ישבנו קצת בצל שבתוך המערה בזמן שיריב בנה עם גפן, שקד ונבו ארמונות בחול. כשהיינו כבר רעבים והילדים כמעט אכלו אחד את השני, ארזנו את עצמנו וחזרנו לאוטו. עוד קפה ועוד גלידה ויצאנו לדרך.

The next day we went to "Cathedral Cove" next to Hahey. From the car park it is around 1 hour walk to the beach. There are two bays on the way: Gemstone and Sting Ray Bays. We went down to Sting Ray Bay but there was nothing there and it wasn't accessible to the water. So we climbed back and headed to the Cathedral. It is a beautiful bay with a huge cave that was flooded with the high tide when we arrived but slowly the water went down and we could easily cross to the other side. Geffen ran to the waves right away followed by Shaked and Ella. Ella loved the waves so much that we could not let her walk by herself because she ran back to the waves. After about half an hour of this game she got tired and fell asleep in Salit's hands. So we sat in the cave while the other kids and Yariv built sand castles. When we were VERY hungry and the kids almost ate each other, we walked back one more coffee and ice cream and we were on our way.

שתי דרכים קיימות לחצות את חצי האי קורומנדל ממזרח למערב. בחרנו בדרך העגלות הישנה (כביש 39), שבה אמור להיות נוף יפה למרות שהיא לא סלולה ברובה. הדרך אכן לא היתה סלולה ברובה והתפתלה לה ברכס. כבר היה די מאוחר אז סימנו נקודות אליהן רצינו לחזור למחרת והמשכנו לעיר קורומנדל. נסענו לאתר הקרוונים בחוף שלי (Shelly Beach) והספקנו לראות שם את השקיעה – כולם חוץ מסלעית שבישלה ארוחת ערב. אתר הקרוונים במקום הוא לא ממש נחמד וטוב.

Two roads cross the Coromandel Peninsula from east to west. We chose the old carriage road (road 39) because it supposed to be beautiful and have some points of interest along the way. The downside is that it is a gravel road. Well, we had that already. It was already very late so we marked the points we wanted to come back to and went to Coromandel town for the night. We went to Shelly Beach Holiday park for the night on time to see the sunset (everybody except of Salit that fixed dinner at that time). The holiday park was kind of lame with no good facilities and relatively expansive.

   

למחרת התחיל קצת מעונן ומטפטף. נסענו לראות את רכבת החימר (Pottery Train). זוהי רכבת שבנה בחור משוגע לבדו כדי לעלות בהר להביא חימר לעבודות אומנות שלו. הסיפור מאד מעניין והנסיעה ברכבת מרתקת. עוברים כמה מנהרות והרכבת נוסעת קדימה ואחורה כדי לעלות בשיפועים הקשים. מגיעים למעלה ומשקיפים על כל החוף המערבי היפה של קורומנדל מה-Eye Full Tower. לפני שעלינו ברכבת, הספקנו לעשות טיול בגינה עם הצמחים המקומיים.

The day after started a bit cloudy with drizzles of rain. We went over to see the Pottery Train. It is a train built by someone that wanted to get some clay from the mountain. He built the train with his own two hands. The story is very interesting and the ride up is fascinating. The train goes back and forth where the mountain is steep. From the Eye Full Tower at the top we saw the beautiful west coast of the Coromandel Peninsula. Before taking the train we walked through their beautiful garden.

משם חזרנו לכביש 39 לאיזור עצי הקאורי. אלו הם עצים גדולים במיוחד (ניתנים להשוואה לעצי הסקוויה הגדולים) עם נוף רחב מאד וגזע שיכול להגיע עד 7 מטר בקוטרו. מאחר והעצים גדלים בצורה ישרה ביותר למעלה, הם עצים טובים לבניית ספינות. לכן, הבריטים שהגיעו לניו זילנד כרתו את רב עצי הקאורי העתיקים והיום מנסים להחזיר את יערות הקאורי למה שהם היו. הלכנו לראות כמה עצים ששרדו. ההליכה קלה ביותר, בערך 10 דקות עד העץ הראשון. משם עוד כמה עצים ביניהם הקאורי הכפול.

From there we went back to road 39 to see the Kauri trees. These are huge trees with a wide top and trunk that can reach 7 meters in diameter. These trees are second to the Sequoia trees of California. Because they are very tall and strait, they made very good timber for building sheep. When the British found them, they cut almost all of them off for their navy. Today, there are a few projects that aim to get the Kauri forests back. We walked over to see some of the Kauri that survived. The walk is an easy 10 minutes to the first tree, and another 5 minutes to the next trees including the twin Kauri.

  

כקילומטר במורד הכביש נמצא גן מיוחד במינו. זהו פארק שעשועים בשם Waterworks שבנה בחור משעשע למדי (פגשנו אותו בסוף הסיור). בפארק מתקנים רבים המופעלים ע"י מים (שעון, פסלים דינאמיים, אופניים שמשפריצים כשמפדלים בהם). מתקנים נוספים אינם דורשים מים אבל כיף מאד לשחק בהם כמו האופניים שנוסעות באויר, אומגות (שרק לא יכולות לעצור כמו שצריך וגורמות להתרסקות) ונדנדות כאלה ואחרות. בסוף יש גם מסלול מים עם אוניות מחתיכות עץ שכל הילדים נהנו להשיט. ביציאה קנינו גלידה וקפה ופגשנו את הבחור שבנה את הפארק. מסתבר שהוא גר בישראל כמה שנים. כששאלנו אותו איך עלה לו הרעיון הוא הסביר שבסך הכל רצה ליצור מקום שיהיה לו כיף להגיע אליו.

Down the road, about half a mile from the trees, there is a unique park/playground named "the Waterworks". The place was built by a funny guy (that we met at the end) and had many signs with jokes around the park. The park is all about dynamic statues and rides operated by water. There are watches, old water pumps, bicycles that squirt water when you ride them and so on. Other things did not used water but were fun to play with like flying bicycles, flying fox and swings of all kinds. At the end, the kids enjoyed sailing their small wooden boats on a water track. We had coffee and ice cream on the way out and met the owner of the place. He told us that he spent some years in Israel and when he came back to NZ he looked for a fun working place so he built this park.

השעה כבר נהייתה אחרי הצהרים ויצאנו לקצר טווח לאוקלנד. החלטנו להתמקם במירנדה פארק ללילה. הנסיעה לאורך החוף המערבי של קורומנדל יפה ביותר. מירנדה היתה פארק קרוואנים סמפטי ביותר. אכלנו ארוחת ערב, השארנו את הגדולים ביביסיטר (הקטנים עוד היו ערים) והלכנו להתרחץ בבריכה המחוממת הפתוחה בלילה רק למבוגרים.

It was already late when we left the Waterworks and we started the drive to Auckland. The drive through the west coast of the Coromandel Peninsula is beautiful. We stopped for the night in the very comfortable and welcoming Miranda Holiday Park. We had dinner and then left the older kids to babysit the younger ones while we went bathing in the hot pools, opened at night for adults only.  

על אוקלנד והפרידה מג'ימי – בפוסט הבא.

 All about Auckland and how we said goodbye to Jimmy – in the next post.