טונגרירו, טאופו ורוטורואה – ארץ האש Tongariro, Taupo and Rotorua – the land of fire

אזהרה -  בלוג מסריח במיוחד. כדי לקרוא את הפוסט הזה כראוי, אנא קחו ביצה ובשלו אותה כעשר דקות. אחר כך השאירו אותה על השיש למשך כשבוע. עם הריח שהביצה מפיצה נא לקרוא את הבלוג.

Warning – a very smelly post. To read this post properly, take an egg, boil it for about 10 minutes and then leave it on the counter for about a week. Please read the post with the rotten egg smell in the background.

הדרך מטרנאקי לטונגרירו הסתברה כלא פשוטה בכלל. מאחר ולא התעמקנו במפות, פיספסנו את העובדה שאפשר לנסוע בעיקוף גדול מדרום או בעיקוף גדול מצפון. בניגוד למנהגנו לחקור את המפות לפני שיוצאים לדרך, נתנו ל GPS לנווט את דרכנו. כבר בפניה לכביש יחסית צדדי התחלנו לחשוד אבל כשהדרך הפכה לכביש עפר כבר היינו רחוק בפנים כדי לחזור. המשכנו בתקווה שהדרך לא תהפוך לכביש ארבע על ארבע. כמובן שהמהירות שלנו ירדה פלאים ומאחר וחצינו רכס הרים אז גם נסענו בסיבובים. הדרך שהיתה אמורה לקחת שלוש שעות התארכה והתארכה. עצרנו למלא דלק ולאכול משהו קל ברגע שהכביש הפך לסלול שוב. כבר עברו שלוש וחצי שעות וה GPS עדיין אמר שלפנינו עוד שעה נסיעה. בדרך גם התקשרנו לאתר קרוואנים כדי לוודא שיהיה מישהו במשרד כשנגיע. הגענו בסביבות שמונה בערב, רצנו להזמין את ההסעה למחר ולהתארגן לשינה. תוך כדי התארגנות גילינו שבקרוואן שלידנו יש זוג ישראלים מבוגרים שמאד שמחו לפטפט איתנו קצת בעברית.

The road from Mt Taranaki to Tongariro National park was not that smooth. We didn't look at the maps before going away and un-characteristics of us – let the GPS dictates the way. We missed the fact that you can either take the long way from the south or the long way from the north. We started to suspect that something was wrong when we left the highway to a side way but when the road became a gravel road we were too far in to go back. We kept on going hoping that the road will not turn into a 4WD road. In addition, we were crossing the mountains and the road snaked up and down. Naturally, we were going much slower than we hoped. Three hours later, the sealed road started again and we stopped for fuel and some food. The GPS showed one more hour to go. We made it to the campground after 8pm and hurried to book our shuttle for the next day.   

 הפארק הלאומי טונגרירו מורכב משלושה הרי געש פעילים: הר רוהפהו (Mt Ruapehu) – שהוא ההר הגבוה ביותר באי הצפוני, הר טונגרירו (שהתפרץ לאחרונה, ראו למטה) והר נגאורוהואה (Mt. Ngauruhoe) שאת שמו לא ניתן היה להגות עד שפיטר ג'קסון הבמאי בחר בו כהר האבדון (Mt Doom) לסרט "שר הטבעות", אז ככה כולם קוראים לו עכשיו. ההתפרצות האחרונה היתה של הר טונגרירו עצמו באוגוסט ושוב בנובמבר האחרון. ההר עדיין לא סיים את ההתפרצות וניתן לראות את העשן יוצא משני לועות שונים בהר.

 Tongariro national park has three active volcanoes: Mt. Ruapehu – the highest peak of the north island, Mt. Tongariro (that recently erupted, see below) and the impossible to pronounce Mt. Ngauruhoe (until Peter Jackson chose it to be Mt Doom in Lord of the Rings and everybody calls it that way now). The last eruption was on last November and before that on last August of Mt. Tongariro. The mountain is still smoking off two different craters.

הטרק הטוב ביותר בניו זילנד (לפי ההגדרות של חברנו הלונלי פלאנט וגם על פי המלצות רבות שקיבלנו) הוא Tongariro alpine crossing. הטרק הזה, שאורכו כ-20 ק"מ, עולה לגובה של 2000 מטרים מעל פני הים (מתחילים בערך ב-1000) וחוצה בין פסגת הר האבדון ופסגת הטונגרירו. מפאת ההתפרצות, הירידה מהטרק (שבדרך כלל היתה בדיוק בין שני הלועות שעכשיו מעשנים) חסומה וניתן עכשיו לעלות עד לנקודה הגבוהה ביותר ואז לחזור על עקבותינו אחורה. אורכו הכולל הוא 9 ק"מ עד למעלה ולכן 18 ק"מ בסה"כ. רצינו כמובן לעשות את הטרק אבל לא חשבנו שנבו יכול לעמוד במאמץ הזה בזמן סביר (הכניסה והיציאה מהטרק – רק ע"י הסעות מאורגנות בשעות מאד מסויימות) ולכן החלטנו לוותר לו הפעם. אם כך, סלעית וגפן יצאו ביום הראשון ויריב ושקד יצאו ביום השני.

The best trek in NZ (as per the Lonely Planet and recommendations we got when we researched for the trip) is Tongariro Alpine Crossing. This trek climbs up to 2000 meter (6000 feet, starting at 1000 meter) and crosses between the Tongariro and Ngauruhoe peaks. The way down used to be between the two smoking craters so it is blocked now and once you reach the top you must go back down the same way. The trek is 6 miles to the top, 12 miles total. We wanted to do this trek but didn't think Nevo is capable of doing it in a timely fashion (the entrance and exit from the trek is by shuttles only in certain times) so we got him off the hook for this one. Splitting up it is – Geffen and Salit will go on the first day and Shaked and Yariv on the second.

קמנו מוקדם מאד בבוקר ועלינו על ההסעה הראשונה בשש וחצי. בדרך הנהג מתבדח לא מעט ומפיג קצת את העייפות של כולם. כשירדנו מהאוטובוס היה ריח חריף ביותר ולא נעים. אמרתי לגפן שכדאי לזוז מאזור השירותים ואז הבנתי שזה הריח של הגופרית, כדאי להתרגל כי זה הריח של ההר. ההליכה מתחילה בארבעה ק"מ של עליה קלה ביותר עד למעינות הסודה. החלטנו לראות את המעיינות בדרך חזרה והתחלנו את הטיפוס האינטנסיבי במדרגות השטן (Devil's Staircase) שלא נגמרות. הצבנו לנו מטרות בדרך כדי לחלק את העליה לקטעים סבירים ועצרנו לנשום ולשתות כל כמה גרמי מדרגות. יצא שאת העליה הזאת גמרנו תוך כשעה בלי להתנשף במיוחד כמו הרבה אחרים שניסו לרוץ אותה למעלה. לאורך כל העליה הר האבדון חולש על הנוף, עצום ומרשים בגודלו ובצורתו הסימטרית, של הר געש "קלאסי". עצרנו בפתחו של הלוע הדרומי לאכול ארוחת בוקר. ההר כולו מכוסה זרמי לבה שהתקשתה ונראה כמו מדבר (רק מסריח). הלוע הוא מעין עיגול חול ענק. הלכנו דרך הלוע הדרומי וטיפסנו לאורך סכין עד למעלה. העליה הופכת להיות תלולה מאד ויש צורך להשתמש בידיים וברגליים כדי לעלות. בסופו של דבר הגענו למעלה והנוף היה עוצר נשימה. כמובן שיחד איתנו הלכו כל בית ניו זילנד והדרך נראתה כמו שיירת נמלים ארוכה מאד. גפן ושקד היו הצעירים ביותר שעלו את ההר בעצמם (לא כולל כמה תינוקות במנשאים) בימים שאנחנו טיפסנו. למעלה עומדים על פיתחו של הלוע האדום. זהו לוע מאד עמוק שצבעו בורדו חזק  והוא מעשן קלות. בצד השני רואים את אגמי האיזמרגד והאגם הכחול שלא ניתן להגיע אליהם בגלל ההתפרצות. ההרגשה היא ללא ספק על גג העולם. עשינו הפסקת צהרים ופינקנו את עצמנו בעוגיות הוקי-פוקי (החטיף הלאומי של ניו זילנד) לפני שהתחלנו את הירידה למטה.

We started very early in the morning, with the first shuttle bus. The driver jokes around to ease on everyone's tiredness. It was smelly when we got off the bus. I told Geffen that we should move away from the toilets just to realize that it was the smell of sulfur from the mountain. The hike starts in an easy climb for 4 km to the Soda Springs. We decided to look at the springs on our way back and started to climb the very intensive Devil's Staircase. We took many short stops on the way so we finished them without much sweat. All along the ascent Mt Doom dominates the scenary, huge and impressive in its size and symmetrical shape of a "classic" volcano. We stopped on the edge of the south crater to have breakfast. The mountains are covered with old lava flows and it looks like a desert (only smelly). We walked through the crater and then came the big and difficult ascent. It was very steep with big drops at either side. It gets even steepier toward the end and you must use your hands to climb. Eventually we made it. The view was spectacular from the top. Because of its popularity, the trek looks like an ants trail. On the days we climbed, Geffen and Shaked were the youngest walking kids (not counting two or three babies in a backpack). At the top you stand on the edge of the red crater. It is a very deep, red colored crater, slightly smoking. On the other side you can see the Emerald and Blue lakes that you cannot go to (they were part of the original trek). You feel on the top of the world. We took our lunch brake up there and treated ourselves into some Hokey-Pokey cookies (Kiwis national treat) before starting the long way down.

החלק הראשון של הירידה הרבה יותר קשה. ההתחלה היא תלולה מאד והדרך לא יציבה. כינינו את הירידה הראשונה "דרדרה המדרדרת" וכל אחד מאיתנו נפל על הישבן פעם אחת. עכשיו הדרך ממש רצה והשתדלנו לא לגמרי לעוף את כל המדרגות למטה (שרירי הירכיים שלנו יודו לנו אחר כך) וסיימנו את הירידה בזמן ממש סביר להגיע לאוטובוס הראשון בחזרה (גם סלעית וגפן וגם יריב ושקד). בדרך עצרנו במעיינות הסודה שחוץ מהצבע הכתום המבהיק לא היו מרשימים במיוחד.

The first part of the way down is much harder. It is very steep and the ground is unstable. Each one of us fell once. After that we practically ran the way down, trying to slow ourselves in the stairs to make it easy on our hips and finished just in time for the first shuttle back (on both days). On our way down we took the side trip to see the Soda Springs that had a bright orange color.

היום הראשון - גפן וסלעית 

היום השני - שקד ויריב

בינתיים הנשארים ביום הראשון בילו בכפר הנופש פאקאפאפא (Whakapapa) על מורדות הר רואפהו. התחלנו במסלול קצר למפלים ומשם עלינו לסוף הכביש באתר הסקי ועשינו בו מסלול קצר לנקודת תצפית על שני הרי הגעש הדרומיים ובמיוחד על הר האבדון הפוטוגני.

והנשארים ביום השני נסעו לכיוון אגם טאופו. בדרך עצרנו לתצפית על הלועות המעשנים של טונגרירו. סמוך לאגם טאופו מצאנו פארק גיאותרמי קטן אבל מרשים עם בריכות חמות ובוץ מבעבע בעירה טוקאאנו (Tokaanu). הסיור בפארק לקח כחצי שעה ואחר כך נכנסנו לבריכות השחיה הצמודות לפארק. המים מחוממים מהברכות החמות ונעימים ביותר. נהנינו מאד לשחות ולאכול גלידה בסוף ואז יריב ושקד סימסו לנו שהם כבר באוטובוס חזרה. נסענו לאסוף אותם וכל כך התלהבנו מהפארק הגיאותרמי שהחלטנו לחזור לשם ביחד איתם. בדרך עצרנו לתצפית מרשימה על אגם טאופו. זהו האגם הגדול ביותר בניו זילנד וכולו לוע של הר געש רדום. הר הגעש התפרץ לאחרונה לפני כ-25000 שנה בהתפרצות גדולה מאד שעיצבה את פני השטח של רוב האי הצפוני. עשינו עוד סיבוב בפארק הגיאותרמי והראנו ליריב ושקד את כל הבריכות והבוץ.

Meanwhile, those that didn't hike on the first day spent the day in Whakapapa village on the slopes of Mt Ruhapehu. We started with a small walk to some falls and then drove up to the end of the road in the ski area, where we did a small hike to a nice view point on the southern mountains, and especially on the photogenic Mount Doom.
Those that didn't hiked on the second day drove down toward Lake Taupo. On the way we stopped to see the smoke coming off the mountain. On the south shore of the lake, we found a small and free geothermal park in Tokaanu. The park has some hot pools and bubbling mud pots. It was impressive so we decided to bring Yariv and Shaked there once they will finish the trek. Adjacent to the park there is a swimming pool that it heated from the hot springs. The water was warm and nice. We enjoyed ourselves in the water and with the ice cream that followed and then got the txt massage from Yariv that they are on the shuttle bus back. So we picked them up and went back to the geothermic park. On the way we stopped on a lookout to see Lake Taupo. It is the largest lake in NZ and it is all a caldera of an ancient volcano. It was that lake that its huge eruption, about 25000 years ago shaped the north island of NZ. We took another tour of the park and showed Yariv and Shaked the pools and mud pots.

משם המשכנו לאורך החוף המזרחי של האגם עד לעיר טאופו ושם התמקמנו ללילה בחניון טופ טן המקומי. כיאה לאיזור הזה בחניון היתה בריכה מחוממת והילדים עם יריב קפצו למים. גילינו גם שנוסף לטרמפולינה הרגילה יש גם כרית מתנפחת לקפיצות. אפילו אבא ואמא נהנו לקפוץ שם.

We drove through the eastern side of the lake to Taupo town and found the local Top 10 park. Typically in this area, the campground had a warm swimming pool in which Geffen and Shaked went swimming. We also found out that in addition to the regular trampoline, there was a jumping pillow. Even mom and dad enjoyed the jumping.

למחרת הילדים רצו לבריכה בבוקר והחלטנו (סוף סוף) לשטוף ולנקות את הקרוואן. יריב לקח את הניקיון על עצמו בזמן שסלעית נהנתה בכרית המתנפחת עם הקטנים.

The next morning the kids went back to the pool and we finally had time to clean up the campervan for a change. Yariv did all the cleaning while Salit was jumping with Ella and Nevo on the pillow.

אחר כך יצאנו לראות את האזור שמסביב לטאופו. בהתחלה נסענו למפלי הוקה (Huka Falls) על נהר הוויקאטו (Waikato River) – הנהר הגדול ביותר בניו זילנד. הנהר מתחיל באגם טאופו ונשפך לים הטזמני. המפלים עצמם הם אשד אדיר של מים שנדחסים לקניון צר מאד. זה יוצר זרימה מהירה ביותר לאורך כמאתיים מטר.

We then wanted to see a bit around Taupo. We started at the Huka Falls on the Waikato river – the longest river in NZ. The river starts in Lake Taupo and ends up in the Tasman Sea. The falls are a cascade of water forced into a narrow 200 yards gorge.

בהמשך לאותו הנהר, זרימת המים גם משמשת להפקת חשמל ע"י סכר גדול. הסכר נפתח 3 או 4 פעמים ביום ומאפשר לחלק מהמים לזרום כדי לשמור על זרימת הנחל. הלכנו לראות את פתיחת הסכר והתמקמנו מעל קניון צר שהיה כמעט יבש לגמרי שהגענו. אחרי שנפתחו הסכרים הקניון התמלא כל כך שכבר אי אפשר היה להבחין כמעט בקירות הקניון.

Electricity is powered using the water of the Waikato River by a dam that opens up 3-4 times daily to allow some of the water go down the river. We went to see the opening of the dam and found a good spot over a gorge that was almost completely dry when we first arrived. After the dam opened up, the gorge was filled very quickly and soon it didn't look like a gorge at all.

אבל האטרקציה הטובה ביותר של היום היתה בפארק העירוני שם יש איזור רחצה במקום שבו נהר רותח נשפך אל תוך הנהר (הקר מאד). בנקודת השפך המים החמים "זורמים" מעל המים הקרים. כפי שגפן הגדיר את זה – קפוא לי ברגליים ורותח לי בחזה. בממוצע נעים לי בפופיק. נכנסנו קרוב יותר לזרם הרותח וסלעית אפילו הצליחה לעמוד מתחת למפל (שהיה בהחלט חם ביותר). מצאנו גם מעין בריכה טבעית רדודה שבה היו מים נעימים וקראנו לה "האמבטיה", הקטנים מאד נהנו להשתכשך בה במים.

But yet the best attraction of the day was in Taupo town park where a small hot stream joins the very cold Waikato River. In the joining point the hot water floats on top of the cold water. As Geffen put it – my feet are freezing and my chest is burning. On average – my bellybutton feels very nice. We went closer to the hot stream and Salit even stood under the waterfall (oh, what a great massage it was!) we also found a shallow and warm natural pool that the kids loved and called it "the bathtub".

  

כבר היינו רעבים ביותר אבל לא היה לנו חשק לבשל. נסענו לכיוון העיר וראינו מטוס גדול עומד ליד מקדונלד'ס. בפעם הראשונה מאז שהתחלנו את הטיול, אכלנו שם. כמובן שסלעית לא מצאה מה לאכול אז היא הלכה למסעדה הודית סמוכה והביאה טייק אווי מדהים שנשאר גם לארוחת הצהרים שלמחרת. המטוס הסתבר כגן המשחקים של המסעדה – הילדים רצו לשחק שם ונבו לא הפסיק להזכיר שהדר היה מאד אוהב את המקום הזה.

We were very hungry by then but didn't want to start cooking dinner. We drove to town and saw a big airplane stands near McDonald's. So for the first time in this trip, we ate dinner there. Of course Salit didn't find anything edible there so she had a takeaway of a great Indian restaurant nearby and joined everyone else. It was very good and the leftovers were lunch for the day after. The airplane was McDonald's playground that the kids loved.

אחר כך הלכנו לאורך קו המים. חשבנו שנוכל לטבול רגליים באגם אבל משום מה הטיילת שלאורך קו המים גבוהה מאד יחסית לאגם כך שאין גישה נוחה. מה שכן מצאנו זה פסל לכבודם של כל אלה שעשו את הטרק של הטונגרירו. גאווה גדולה!

We then walked on the waterfront, trying to find a nice spot to get in the river but there was no easy access to the lake. We found a Maori bridge and a sculpture honoring all the Tongariro Alpine Crossing hikers. We were very proud!

למחרת נסענו לכיוון רוטורואה בדרך שנקראת הדרך הגעשית (volcanic highway). בדרך עצרנו בפארק גיאותרמי גדול ומרשים בשם אוראקי קורקו (Orakei Korako). הפארק נמצא בצד השני של אגם קטן. חוצים את האגם בסירה ועולים לראות את הפארק דרך מסלול מסומן. הצבעים מרשימים ביותר. יש כמה גייזרים שרואים אותם משפריצים מים ומערה עם בריכה ירוקה שנחשבת קדושה למאורים (מספרים שנשות המאורים היו באות לבריכה להתקשט לפני טקסים). בריכות הבוץ במקום לא היו מאד מרשימות, כנראה בגלל מיעוט הגשמים בשבועות האחרונים. היה יום חם מאד ועל ההר חם בכמה מעלות בגלל כל הפעילות הגעשית. חזרנו לסירה, חצינו את הנהר וציננו את עצמנו עם גלידה.

The next day we drove to Rotorua through the Volcanic Highway. We took a side road to visit a big and impressing geothermal park named Orakei Korako. The park is spread out on a hillside on the other side of a small lake. We crossed the lake with a boat and walked through the marked trail. The mountain is very colorful; you can see some geyser eruptions and a small cave with a green pool in its bottom. The cave and the pool are sacred to the Maori. in the past, the Maori women came to the cave to clean and dress up before ceremonies. The mad pots were not very active, probably due to luck of rain in the last few weeks. It was a hot day and even hotter on the mountain because of the geothermal activity. We walked back to the boat and went back across the lake to cool up with ice cream.    

משם נסענו לכיוון נחל שנקרא קרוסן קריק (Kerosene Creek). זה נחל שנראה רגיל לגמרי רק שהוא בטמפרטורה של קצת יותר מארבעים מעלות ואין זרמים קרים שמצננים אותו. הלכנו לאורך הנחל קצת עד שהגענו למפל שנשפך לבריכה. ניסינו להכנס למים וזה ממש כאב ברגליים מרב חום. שקדי הצליחה להכנס כולה וכל השאר ניסו לאט לאט להתרגל לחום של המים. בסוף סלעית, גפן ושקד הצליחו להכנס ולהגיע למפל למסז' מהיר. אי אפשר היה להשאר במים יותר מידי זמן. מכאן והלאה לאורך כל הטיול זה נהיה נקודת היחוס שלנו: האם המים חמים כמו קרוסן קריר?

We then looked for a place recommended by some friends but it is not mentioned in the LP. Kerosene Creek is a nice little brook with some waterfalls. Looks exactly like thousands of other creeks. The only difference is that this brook has a water temperature of over 40 degrees Celsius (around 105 degrees Fahrenheit) and there are no cold streams to cool it down. We walked along the creek and tried to get in. At first it hurt but slowly you get use to it. Well, some more than others. Shakedi was the first to be soaked in the water. Salit, Shaked and Geffen made their way to the waterfall for a very quick massage. We couldn't stay in the water for too long. From now on, it was our reference temp in the trip: is the water hot like Kerosene Creek?

המשכנו לרוטורואה וקיררנו את עצמנו בבריכה שבפארק הקרוואנים. בפארק היו גם שתי בריכות  טרמיות, אחת נעימה ואחת חמה מאד, אבל לא קרוסן קריק חמה.

In Rotorua we found the campground and cooled down in the swimming pool. There were also two thermal pools, one warm and one hot (but not Kerosene Creek hot).

למחרת יצאנו לפארק העירוני הסמוך לחניון (Kuirau Park(, שם אפשר שוב לראות את הבריכות החמות, בריכות הבוץ וקצת גייזרים, אבל האטרקציה המרכזית היתה עץ מגניב שנהננו מאד לטפס עליו. ליד הפארק היה גן שעשועים מוצלח.

On the next day we went to Kuirau Park. It is a free geothermal park near the campground. There are mad pots, hot pools and so on. By now we saw so many of them that the main attraction was a huge tree that we enjoyed climbing on. Near the park we found a playground.

באזור רוטורואה ניסו בעבר לנטוע עצים כדי לראות מי יתפוס הכי טוב כדי לגדל לתעשיית העץ. בין השאר שתלו יער של עצי סקוויה קליפורניים. היום המקום משמש כפארק עם שבילי טיולים יפים. אחרי טיול נעים, נסענו לחוף האגם למפרץ הגופרית. למרות הריח החזק, הרבה עופות מים מאד אוהבים את המפרץ. העופות מאד ידידותיים ואוהבים שמאכילים אותם בשאריות הלחם והקרקרים שיש בקרוואן.

The timber industry tried to plant all kind of trees to find out what will be the best wood to grow. The trees were allowed to grow for many years and the result is a nice place for a walk in the giant Californian red woods. After the walk we went to Sulfur Bay in Rotorua Lake. Despite the smell, the warmth of the water attracts many water birds to the bay. The birds are highly friendly and love the old bread and crackers we had.

אבל כל זה היה רק הקדמה לאטרקציה המרכזית של היום והיא ביקור וארוחת ערב בכפר מאורי (אזהרה לבעלי לב חלש – זוהי אטרקציה תיירותית ביותר ויקרה). אוטובוס אסף אותנו מהחניון ונסענו לכפר שנמצא קצת מחוץ לרוטורואה. בדרך הכינו אותנו למה צפוי לנו בביקור. כשהגענו למקום קידמו את פנינו לוחמים מאורים עם ריקוד מלחמה שבו אסור היה לנו לצחוק או לחקות את הוויות הפנים שלהם. זה היה קשה ביותר לאור העובדה שהם היו מאד מאד מצחיקים. אחר כך הוזמנו לתוך הכפר והסבירו לנו בקבוצות קטנות על ההאקה (ריקוד המלחמה) והוצאת הלשון (שאומרת – אני אוכל אותך. הם לא צוחקים – בעבר היו להם גם טקסים קניבליים), על הריקודים ועל משחקים שהם היו משחקים עם מקלות.

All the above was only the prolog for the main thing: a visit and dinner in a Maori village (warning – this one is a highly touristic and expansive attraction). We were picked up by a bus that took us to the Maori village located out of Rotorua. On the way, the bus driver told us what's going to happened. When we got there, we encounter Maori worriers that "tested" us in a war dance. We were not allowed to laugh or imitate their faces. It was very hard because they were very very funny. Then they invited us into their village and explained (in small groups) about the Haka (the war dance) and the tongue-out faces (the real meaning is – I'm going to eat you. And it is not a joke, they had Cannibalistic ceremonies in the past), the dances, the games and so on.

   

אחר כך הזמינו אותנו לראות את הפתיחה של ההאנגי (Hangi). המאורים היו מבשלים את הבשר והירקות בתוך בור עמוק באדמה שלתוכו משליכים אבנים רותחות. הסבירו לנו את התהליך (למקרה שמישהו ירצה לבנות האנגי בגינה שלו) ופתחו בפנינו את האוכל שאנחנו עומדים לאכול.

They then invited us to see the opening of the "Hangi". The Maori used to cook in a big pit in the ground that they added hot stones in and cover it with dirt and branches.  They explained about how to dig the pit, add the stones and heat them up and cover the pit with the food inside (in case anyone wants to build one in his backyard). They then opened up the Hangi and showed us the food.

משם המשכנו להופעה של שירים וריקודים שהיתה מאד מלהיבה. את הווידיאו שהקלטנו שם נבו ואלה ראו הרבה פעמים אחר  כך.

Then we saw a show of traditional songs and dances. Nevo and Ella watched the videos that we took there many days afterwards.

לבסוף אכלנו את האוכל שבושל בהאנגי (לסלעית הביאו מנה צמחונית, לזניה – לא ממש מאורית). ביחד עם עוף ובקר, בישלו גם תפוחי אדמה וקומרה שזה סוג של בטטה לבנה שגדלה טבעית בניו זילנד.

At the end of the show we were invited to the feast. The food was cooked the traditional way, chicken, lamb, potatoes and Kumara (something between a sweet potato and a yam). Salit got the speciel vege dish – a lasagna.

בדרך חזרה נסענו באוטובוס עם קבוצת צעירים אמריקאיים. הנהג עודד אותם לשיר שירים וכל הדרך שרנו את השירים שגפן אוהב. ניסינו ללחוץ על גפן לשיר במיקרופון, אבל ללא הצלחה.

We said goodbye and went back to the buses. On the way back we had a big group of young Americans that sang all the songs Geffen likes.

למחרת, לפני שעזבנו את רוטורואה הלכנו לשוק שבת בבוקר (פיציפקאס ושוק איכרים) ולא מצאנו הרבה חוץ מספרית פיליפינית שסיפרה את נבו.

על הדרך להמילטון עם הזורבינג שעשו גפן ושקד – בפוסט הבא.

Then it was Saturday again. Market day. We went over to see it but didn't find much except of a Pilipino hair dresser that gave Nevo a haircut. 

All about the way to Hamilton and the Zorbing of Geffen and Shaked - in the next post.