וולינגטון וטרנאקי – מעיר בירה להר געש Wellington and Taranaki – from A capital city to a volcano

בפיקטון עלינו על מעבורת גדולה שחוצה את מיצרי קוק מהאי הדרומי לוולינגטון, בירת ניו זילנד, באי הצפוני. המעבורת היא ספינה ענקית והילדים התלהבו מאד לראות איך מעלים את כל המכוניות, הקרוואנים והמשאיות הגדולות לבטן הספינה. לאחר מכן הם התרוצצו בין כל הקומות של הספינה. עלינו כולנו לסיפון העליון ממנו אפשר להשקיף על הנוף כדי להפרד מהאי הדרומי. לאחר ארוחת צהרים במסעדת האניה, ירדו נבו ושקד לקומה התחתונה למשחקיה ואנחנו ישבנו עם אלה בחדר המשחקים לקטנטנים (שכלל כמה משחקים, לוח ציור וטלוויזיה). גפן הסתובב בכל מקום אפשרי ובסוף מיצה את הספינה וישב איתנו. מדי פעם יצאנו לסיפון העליון לראות את הנוף המתגלה של האי הצפוני ברוח חזקה.

We boarded the huge ferry that crosses the Cook Strait in Picton and sailed to Wellington, the capital city of New Zealand. The kids were excited to see how all the cars, RVs and big trailers are entering the ferry. After that they ran up and down the stairs to see everything on the ship. On the upper deck we could see the view and say goodbye to the South Island. After lunch at the local restaurant, Nevo and Shaked disappeared into the kids play area (a huge jungle gym) and we found good seats with Ella at the toddler zone (a blackboard, couple of puzzles and a TV). Geffen went everywhere he could and then came over and joint us murmuring something about a boring ship. Every now and then we went up to see the views of the coming North Island but it was too windy to stay.

המרחק בין האיים "נטו" הוא כ-25 קילומטר כך שאין גשר או מנהרה, וחייבים לעבור בשייט (או בטיסה). השייט במעבורת עובר 92 קילומטר ב-3 שעות. אפשר, מסתבר, לעבור בין האיים גם בשחייה. למרות מי האוקיינוס הקפואים והמרחק המטורף אנשים עשו את זה – עד היום כ-70 בני אדם חצו את המיצרים. זמן השיא הוא פחות מ-5 שעות והשוחה הצעיר ביותר היה בן 11.

The distance between the islands is 25 kilometers (15 miles) so no bridge or tunnel can cross it so you must cross it by sea (or flight). It takes the ship 3 hours and it goes 92 kilometers (55 miles) from Picton to Wellington. There is another option taken by about 70 people so far – to swim across the straits. The record time so far is 5 hours and the youngest to swim was only 11.

עזבנו את פיקטון בשמש אבל כשהגענו לוולינגטון אחר הצהרים היה סגרירי וגשם קל טיפטף – וולינגטון ידועה במזג האויר הרוחני שלה כך שלא התרגשנו. בגלל השעה המאוחרת יחסית, נסענו ישר לחניון הטופ טן שהיה מרוחק כ-15 ק"מ מהעיר (הנסיעה לקחה הרבה זמן בגלל פקק שנגרם מתאונה במסלול הנגדי – מסתבר ש"סקרנים" זו לא תופעה ייחודית לישראל) והתארגנו ללילה. לידנו היה קרוואן עם משפחה גרמנית שנראתה לנו מוכרת, אחרי כמה משפטים זיהינו אחד את השני מקמפינג שבו גם היינו שכנים לפני כחודש בקיוריו ביי בקטלינז. מצחיק איך כולם עושים מסלולים די דומים. הם היו שותפים לרשמים שלנו מאותו קמפינג רע בקטלינז.

It was sunny and worm when we left Picton but windy and drizzling when we entered Wellington. Because of the late hour and the weather, we drove to the Top 10 campground that is 19 miles out of town. the family in the campervan next to us looked familiar. After a little chat we recognized each other from Curio Bay campground in the Catlins about a month ago. It's funny how everybody takes the same route. They also shared the bad impression we had of the campground in the Catlins.

למחרת נכנסנו לעיר בדרכנו למוזיאון טה-פאפא. נאמר לנו שיש חניה טובה וזולה שמתאימה גם לקרוואנים ליד המוזיאון. נסענו למוזיאון ונכנסנו לחניה של המוזיאון. באותו הרגע אלה הקיאה את ארוחת הבוקר שלה. הסתבכנו בחניה ונעמדנו במקום כדי לנקות את אלה ולהוציא את כולם. המקום היה צפוף ביותר והצלחנו לדפוק את המכונית שעמדה לידינו. איך בתוך חמש דקות הכל קורה? לא מספיק זה ומישהי נכנסה לחניה מולנו ואנחנו לא היינו מסוגלים לזוז יותר. לאחר שהזזנו אותה ובקושי רב הצלחנו לכוון את הקרוואן מחוץ לחניה, יריב נסע לחנות את הקרוואן בחוץ וסלעית נכנסה עם הילדים למוזיאון.

The next day we went into town to the Te-Papa museum. We were told that there is a good and cheep parking next to the museum and that it is good for campervans. We entered the museum parking at the same moment that Ella through up her breakfast. We didn't find a parking spot that was big enough for us so we just sopped there to let everyone out and clean Ella up. The place was so crowded that we bumped into another car. A second car entered a parking spot and completely blocked us from moving. It took some effort to move that car and then Yariv took the car to a different parking while Salit took the kisa to the museum.  

מוזיאון טה-פאפא (Te-Papa) הוא המוזיאון הלאומי של ניו זילנד. הכניסה בחינם ויש בו תצוגות מגוונות כמו היסטוריה, אמנות, מספר תצוגות לילדים בגילאים שונים, וכו'. התחלנו את הסיור בתצוגה שמסבירה על הכוחות הטבעיים שעיצבו את ניו זילנד של היום והכוחות שממשיכים לעצב אותה. בתערוכה היו הסברים רבים על תופעות געשיות שונות, רעידות אדמה (כולל הדגמה חיה של רעידת אדמה), כוחות המים והרוחות ועוד. היה גם שילוב של אגדות מאוריות על הדרך בה נוצרה ניו זילנד (שכמובן נבו התחבר אליהן מיד). כל התערוכה בנויה כך שאפשר לגעת ולנסות הכל. מאד מתחשב בילדים.

The Te-Papa museum is the national museum of NZ. Entry is free (very attractive) and it has all kind of exhibitions: history, natural history, culture, arts and so on. We started by an exhibition about the natural forces that has been and still designing NZ. It has many explanations about volcanic eruptions, earthquakes (including a live demonstration), the forces of wind and water and the Maori legends about how it all started. The exhibition is built to touch, so the kids could go by themselves.

אחר כך המשכנו למרכז המדע לילדים ויריב לקח את גפן ושקד לתערוכה על משחקי מחשב.

תיאור של גפן לתערוכה:

עד כמה שציפיתי לדברים ממש מגניבים, לא התאכזבתי. מפק-מן וסנייק עד למיינקרפט ורוק בנד, ואפילו קינקט! נורא נהננו ולא הצלחנו להפסיק. אחד הדברים המגניבים היה מריו רק עם מסך תלת מימד בלי משקפיים. שיחקנו הרבה במשחק של קינקט שבו צריך לרקוד כמו הדמויות על המשחק, וגם שני משחקי רוק בנד שבאחד שרנו ובשני (שבו נכשלתי בצורה מדהימה בשיר "ריהב" של איימי ווינהאוס) ניגנו. היה כואב לעזוב.

Then we moved to the discovery center for kids and Yariv took Geffen and Shaked to an exhibition of computer games. A description of Geffen:

I was looking forward to see this exhibition and was not disappointed. From Pac-Men and Snake to Mindcraft and Rock Band and even Kinect! We had so much fun we didn’t want to stop. One of the coolest things was Mario, only on 3D screen without glasses. We played a lot of Kinect with dancing like the characters on the screen and two Rock Band games. We sang in the first and played in the second (I failed to play Rehab of Amy Winehouse. Leaving of the exhibition was painful. 

אחר כך איחדנו כוחות ועלינו למעלה לעוד discovery centers לילדים וסרט על ימי הזוהר ולא הצלחנו לעזוב את המוזיאון עד הסגירה בשש בערב.

We then joint forces and went upstairs to more kids discovery center and a movie of NZ golden days. We left this wonderful museum at 6pm when they closed it.

אחרי שיצאנו מהמוזיאון הלכנו לאורך קו המים המטופח והיפה. יריב כבר סימן לעצמו בראש את מסלול הריצה למחר בבוקר (צור ועפרי – אל תדאגו, יריב מתאמן בצורה מסודרת, הוא יהיה מוכן ל"הר לעמק"). בדרך ראינו שני סטינג-ריי שטים להם במי המפרץ וכוכב ים. הגענו לפארק על קו המים וראינו התקהלות של אנשים. מסתבר שבדיוק התחילה הפגנה נגד הפרטת הנכסים הממשלתיים. כנראה שבכל העולם יש בעיות דומות. ההפגנה בעיקר כללה נאומים ונראה היה שתהיה גם הופעת מוסיקה. חיכינו בסבלנות בגן השעשועים הצמוד לפארק (גן שעשועים מקסים עם מגלשה גבוהה מאד ששקד וגם נבו מאד נהנו לעשות שוב ושוב) אבל ההופעה לא התחילה. בינתיים נהיה מאד קר אז נכנסנו לאכול במסעדת ווגאמאמא (Wagamama) שאנחנו מכירים עוד מבוסטון. הארוחה היתה טעימה ומשביעה, למרות שהם שכחו מנה אחת ולקח להם שעות אחרי שכבר הזכרנו להם שוב ושוב.

Leaving the museum we followed the beautiful water front. Yariv marked his jogging track for tomorrow morning. In the water we saw two stingrays and a sea star. We reached Frank Kitts park to find out that many people had come together to demonstrate against selling the government assets. There were many speeches and we were waiting for the live music to start in the nearby playground. The playground has a very long slide that both Shaked and Nevo enjoyed again and again. The music did not start and it got late and cold so we had our dinner at Wagamama (the same as in Boston). Dinner was tasty and filling though they forgot one dish despite our constant nagging. 

אחר כך חזרנו לקרוואן ללילה. החנינו את הקרוואן בחניה בנמל שמפעילה העיריה ויש בו חיבור לחשמל וגם מקלחות ושירותים. מעין מגרש חניה משופר. למרות רעש העיר לידינו, הצלחנו לישון טוב. בבוקר יריב קם לרוץ ופגש פחות או יותר את כל העיר על מסלול הריצה לאורך קו המים. הזזנו את הקרוואן לחניה שאחרי המוזיאון, הפעם מצאנו את החניה הנכונה ויצאנו לראות את בניני הקונגרס והממשלה. הצטרפנו לסיור מודרך בקונגרס ולמדנו הרבה על שיטת הממשל הניו זילנדית, הלקוחה ישירות מהשיטה הבריטית, וגם על אירועים בעבר שאיחדו בין המאורים למתיישבים האירופאים. אלה ונבו קצת השתעממו אבל לגפן ושקד זה היה שיעור מאד מעניין. המדריכה גם ניסתה לשלב כל מיני עובדות מעניינות כדי שכל הקבוצה תרגיש שותפה וככה גם למדנו כמה עובדות מעניינות: הידעתם שיש 3 מדינות בעולם המערבי שאין להן חוקה, והן בריטניה, ניו זילנד וישראל? ושהאשה השלישית שנבחרה בעולם לראש מדינה היא גולדה מאיר?

We walked back to our campervan for the night. We parked it in a parking lot on the waterfront that has toilets and showers and electricity for RVs. A better parking lot. We had a good night sleep, the city noise didn't bother us. Yariv went jogging in the morning and met all of Wellington's people on the running track. We moved the Jimmy the RV to the parking lot (this time it was the right one) and walked to the government and congress buildings. We joint a guided tour of the congress building and learnt many things about the NZ governance and the relationship between the Maoris and the European settlers. Ella and Nevo were bored but Geffen and Shaked had an important lesson. The guide also tried to add some interesting facts on each country that had representatives in our group so we learnt some interesting facts about Israel: did you know that only three countries in the western world don't have a constitution; England, New Zealand and Israel? And that the third woman elected to lead a country was Golda Meir (former Israeli prime minister)?

מהממשלה הלכנו לאורך רחוב הקניות הראשי, עצרנו לאכול צהרים בבולנז'רי (מאפיה פריזאית) מקומית ועלינו לגנים הבוטניים עם קרונית רכבת שעולה בזווית מאד חדה למעלה. עשינו תצפית על העיר וירדנו למטה במסלול המסומן בפרחים סגולים דרך הגנים הבוטניים. לאורך המסלול יש גן שעשועים עם אומגה מדליקה שכולם, כולל אלה, מאד נהנו לעשות שוב ושוב. מצאנו פריחה יפה מאד וגן ורדים מושקע. יריב וגפן רצו קדימה להביא את האוטו בזמן שסלעית הלכה לאט עם שלושת הילדים דרך בית הקברות העתיק. שקד זיהתה גם כתובות בעברית על המצבות וככה למדנו שהיתה קבוצה של יהודים בוולינגטון עוד במאה התשע עשרה.

From the government we walked through the main shopping street and stopped at a local bakery for lunch. We then boarded the cable car and rode up to the Botanical Gardens. We stopped at a lookout and hiked down through the purple flowers road. On the way doen we found a great playground with a Flying Fox that everyone, including Ella enjoyed doing it again and again. We found beautiful flowers and a blooming rose garden. Yariv and Geffen ran off to bring the RV while Salit and the three kids walked down the gardens and found the 19^th centaury cemetery. Shaked recognized some Hebrew scripts on few of the graves so we learnt that there was a Jewish group in Wellington back then.

הסיבה שבגללה גפן רץ עם יריב להביא את האוטו היתה כדי להגיע בזמן למערת ווטה (Weta Cave). מערת ווטה היא הפתח לאולפנים שעיצבו את הדמויות והאפקטים של שר הטבעות ושל ההוביט (וגם אוואטר ועוד המון סרטים). המערה עצמה היא מעין חנות מזכרות עם מיני מוזיאון וסרט שמסביר על האולפנים. אחרי הסרט לא יכולנו להתאפק ונכנסנו לסיור בתוך האולפנים שם הראו לנו איך יוצרים את הדמויות ואת כלי נשק ושלל האביזרים. לצערנו אי אפשר לצלם בתוך האולפנים. נאמר רק שכולנו יצאנו עם פה פעור וגפן שאל איך מתקבלים לעבודה אצלם.

Geffen ran off with Yariv to bring the car to get in time to the Weta Cave. The Weta Cave is the shop of the studios that created all the different creatures and weapons for the "Lord of the Rings" trilogy, the Hobbit, Avatar, Tin-Tin and much more. A short movie in the Cave made us very curious so we joint the tour in the studios. The tour was guided by one of the artists that showed us how they work on each weapon and each character. Unfortunately, they don’t allow taking any pictures. Let's just say that we were all very impressed and Geffen asked how can you apply for a job there.  

עצרנו עוד לקניות בסופר ויריב הביא פיצה ואוכל הודי לארוחת ערב ולמרות שכבר היה מאוחר למדי, החלטנו להתחיל את הנסיעה הארוכה לכיוון הר טרנאקי (Mt. Taranaki). אחרי כשעה וחצי נסיעה, מצאנו מקום חביב בצד הדרך ועצרנו ללילה בחנית חופש. אחרי כשעה עברה מאד סמוך אלינו רכבת והבנו למה זה לא מקום פופולרי כל כך. בכל זאת נשארנו וישנו עד הרכבות של הבוקר.

We stopped for grocery shopping and Yariv brought us Pizza and Indian food for dinner. Despite the late hour we decided to start the long drive to Mt. Taranaki. After an hour and a half we stopped at a lovely spot off the road and stopped for the night (freedom parking). After about an hour, a train went by and we understood why it is not a popular spot for camping. We slept there and woke up with the morning trains.

בבוקר המשכנו בנסיעה ועצרנו לצהרים בעיר וונגנוי (Wanganui). עצרנו בגן יפהפה עם אגם שבו שטו ברבורים לבנים ושלל מיני ציפורי מים אחרות. לידינו הלכו פוקקה וברווזים והיה פסטורלי ביותר. נכנסנו גם לגני החורף במקום שהסתבר שהיו פשוט חממה עם פרחים מדהימים ביופיים. מחוץ לחממה היה גן פסלים קטן שהילדים מאד נהנו להסתובב בתוכו.

In the morning we continued in our way and stopped for lunch at Wanganui. We found a beautiful park with a lake full of water birds (white swans, ducks etc). After lunch we entered the Winter Gardens. It was a green house full with flowers of all kind. Outside was a small sculpture garden that the kids liked.

המשכנו בדרכנו והגענו לטרנאקי בסביבות שלוש אחרי הצהרים. טרנאקי הוא הר געש פעיל שלא התפרץ כבר 250 שנים. ההר נמצא באמצע מישור ויש לו צורה קלאסית של הר געש - חרוט עם לוע ברור. במורדותיו נוהגים לעשות סקי בחורף וטיולים בקיץ. רב הזמן מכסה את הפסגה שלו שכבת עננים מרשימה. למרות העננים, החלטנו לעשות מסלול קצר עוד באותו היום. עלינו מהכניסה המזרחית למגרש החניה העליון ומשם עלינו ברגל לבקתת מנגנוי (Manganui Hut) שנמצאת על איזור הסקי, מעל קו העצים. ההליכה לא היתה קשה במיוחד וחצתה מנהרה קטנה בהר ונחל אכזב מלא באבני בזלת מההתפרצות האחרונה. כשירדנו בחזרה, התפזרו העננים ויכולנו לראות את הפיסגה במלוא תפארתה.

We reached Mt. Taranaki around 3pm. Mt Taranaki is an active volcano that did not go off for about 250 years. It dominates the flat lend around it and has a very typical cone shape. It is a popular ski field in the winter and trekking in the summer. An impressing ring of clouds usually surrounds its summit. From the eastern car park we hiked up to the ski field to the Manganui Hut, above the tree line. The walk was not very hard, passed through a short tunnel and through a cooled down Lava flow. On our way down, the clouds took off and we could see the entire mountain.

בדרך למטה עצרנו לקאש ולעוד הליכונת קטנה לתצפית נוספת על ההר.

On our way down we stopped for a quick geocache and a walk in the woods.

משם המשכנו בנסיעה לעיר ניו פלימות' שם התמקמנו בחניון טופ טן המקומי. החניון שלמראית עין לא נראה מיוחד, התגלה כמעולה. עם המקלחות הטובות ביותר שנתקלנו בהן בטיול. במקום גם היתה בריכה שהילדים מאד נהנו לקפוץ אליה וכמובן – טרמפולינה.

We spent the night at New Plymouth Top 10. The holiday park that doesn’t seem special in any way was one of the best we stayed in. it had the best showers ever (even better than home), a swimming pool and of course – a trampoline.

למחרת החלטנו לעשות הליכה נוספת, הפעם מהכניסה הצפונית להר, במסלול מעגלי שנקרא ורוניקה לופ ועולה עד לנקודת תצפית. בדרך במקרה התפצלנו וכשסלעית הגיעה עם נבו ושקד לנקודת התצפית הם חיכו וחיכו ובסוף הבינו שיריב, אלה וגפן לקחו פניה לא נכונה והמשיכו את הלופ במקום לעלות לתצפית. חזרנו למסלול והמשכנו את הלופ. אחרי כעשר דקות פגשנו את יריב וגפן מתנשמים ומתנשפים. הסתבר שהם כמעט הגיע למטה כשהם הבינו את הטעות ועלו בחזרה את כל הדרך. כדי שיוכלו להחזיר את הנשימה וגם כדי שתהיה אנרגיה לכולם, עצרנו לפיקניק צהרים בצד השביל. לאחר מכן המשכנו את המסלול והגענו עד להתפצלות ממנה יריב אמר (כשהוא משתמש באפליקציה החדשה שהוא הוריד עם מפות טופוגרפיות וסימוני שבילים) שיש רק עוד כ-500 מטר בקו אווירי עד לסוף המסלול ושזה פחות או יותר באותו קו גובה. הוא רק שכח לציין שהמסלול מאד מתפתל... מסתבר שגם בתוך אותו קו גובה אפשר לעלות ולרדת לא מעט כשחוצים עשרות ערוצים בדרך. בואו רק נגיד שזה היה "קצת יותר" מחמש מאות מטרים. בסיום המסלול יריב נעלם ויצא כרבע שעה אחר כך מהשיחים עם חיוך מנצח – עוד קאש ירד מהרשימה. לסיכום הסכמנו כולם שמאחר והמסלול הזה הוא כולו בתוך הבוש ואין נקודות בהן רואים את הנוף, הוא הרבה פחות שווה מהמסלול של אתמול.

The next day we wanted to do another hike, this time from the northern face of the mountain. We chose the Veronica Loop track that goes up to a lookout and down on a different track. Unintentionally we split up on our way to the lookout and when Salit reached the lookout with Nevo and Shaked, they waited for a long time but Yariv, Geffen and Ella did not come. Finally we heard their voices and understood that they continued the loop and did not go up to the lookout. Going on the loop too we saw them coming in front of us breathing heavily. They missed the turn to the lookout and only got it half way down. They turn around and went back up to meet with us. We took our lunch at a nice spot near the track so they will catch their breath back and everyone will have energy for the rest of the hike. After that we went on and saw another fork in road. Yariv looked at his brand new app with topographic maps of all over NZ with the tracks on them and told us that from here it is about a third of a mile on the same height. He forgot to say that the track snakes from here. Apparently it was up and down for much more then a mile. After we finished the track Yariv disappeared into the bush and came back a few minutes later with a smile – another geocache went down. At the end we all agreed that yesterday's hike was much better because it was above the tree line and today's hike was all in the bush.    

בחזרה לניו פלימות' עצרנו במקום בו היה מבוך בשדה תירס. המבוך הופעל ע"י המרכז הגריאטרי המקומי וכלל הליכה חסרת פשר בתוך המבוך ואיסוף פרסומת מקומיות. אחרי כחצי שעה התייאשנו ויצאנו. מאד נהננו לאכול את התירס במבול (הוא מתוק ואפשר לאכול ישר מהשיח בלי לבשל קודם) וגם לעשות את הפאזל הענק שחיכה לנו בסוף (הדרי – זה בשבילך!).

Back to New Plymouth we stopped on the way in a maize maze. The maze was managed by the local geriatric unit and was mainly un-purpose walk in the maize and collection of local advertisements. Half an hour into the maze we gave up and went back. We enjoyed eating the corn while walking (a sweet corn that doesn't need any cooking) and building the giant puzzle at the end.

חזרנו לעיר ונסענו ל"סלע" שממליצים לטפס עליו. הסלע התברר כהר קטן, מאד תלול שסללו עליו שביל והוסיפו חבלים ושרשראות לעזרה בטיפוס. סלעית וויתרה בגלל הברכיים ובסוף יריב וגפן עלו למעלה. הנוף היה יפה מאד (לפחות לפי התמונות).

A huge "rock" dominates the town on the south. The rock has ropes and chains to help climbing to the top. Yariv and Geffen took the challenge and climbed up to the top. The view was very impressing (as can be seen in the pictures).

עוד אטרקציה חשובה ביותר היא גלידה במחיר מגוחך. כל העיר עולה לרגל למקום. יריב והילדים לקחו שלושה כדורי גלידה כל אחד, סלעית הסתפקה בשניים ואלה קיבלה מנת ילדים. היה מאד קשה לאכול את כל הגלידה בלי להתלכלך. במחשבה שניה, היה מאד קשה לגמור את כל הגלידה הזאת.

But the best attraction of town is no doubt the ice cream. Everybody go to a little shop off the town center to get the huge ice cream for a ridiculous low price. Yariv and the kids took 3 scoops each, Salit took two and Ella got the kiddy size. It was extremely hard to finish the ice cream before it melts all over you. Thinking again, it was extremely hard to finish it. 

 

עדיין לא סיימנו את היום. נסענו לגשר מיתרים שנבנה על הטיילת לאורך הים (אותה יריב סקר בריצת הבוקר). הגשר נבנה כך שאפשר לראות דרכו את הר הטרנאקי שלשם שינוי לא היה מכוסה בעננים.

But the day was not over yet. We drove to a new bridge designed to catch a good look of Mt. Taranaki at the end of the waterfront walkway. For a change the mountain was not covered with clouds.

אחרי עוד לילה מפנק בפארק הקרוואנים המקומי נסענו לשוק האיכרים של שבת (כמעט בכל עיר בניו זילנד יש שוק איכרים או בשבת או בראשון) שהיה יחסית קטן. קנינו חומוס ופסטו מבעל מסעדה מקומי שהתברר שהגיע ממצרים לפני כשלושים שנה ולחם ממאפיה וישבנו לפיקניק על הדשא.

After spending another spoiling night at the camping we went over to see the local farmers market that was very small. We bought Humus and Pesto from an Egyptian guy that manages a restaurant in town. We also bought a bread of a local bakery and had a picnic in the near by park.

אחר כך נכנסנו למוזיאון פוקה אריקי (Puke Ariki). המוזיאון מסביר את ההיסטוריה של ההר וההווצרות שלו ביחד עם הסברים על בעלי החיים המקומיים, ההסטוריה של ההתישבות במקום ועד מגוון תערוכות. כדי לעניין את הילדים יש להם דפי עבודה במגוון רמות שאיתם אפשר ללכת דרך המוזיאון. שלושת הגדולים עשו בדבקות את דפי העבודה ובעזרתם עברנו דרך המוזיאון. לאחר שסיימנו, הילדים קיבלו סיכות ומצאנו תערוכה נוספת, הפעם בעיניני אדריכלות. התערוכה עצמה לא היתה מעניינת אבל הם שמו קוביות משחק כי שילדים יעצבו את הבית שלהם. לא היה צריך יותר מזה. גפן, שקד ונבו שקעו מיד בבניה אינטנסיבית בקוביות. מסכנים הילדים שאין להם קוביות בקרוואן.

We walked into the Puke Ariki museum. It is a natural history of Mt. Taranaki and the history of the early Maori and European settlements there.  To keep the kids interested, they had working sheet to all different ages and levels. The kids finished all of them very fast and received a badge. We went down and found an additional exhibition about architecture. The exhibition itself was not very interesting but they had building blocks for kids to design their own house. The kids didn't need anything else. Nevo, Shaked and Geffen dove into the building. Poor kids, they have no building block in our campervan.

החלק השני של הבניין הוא ספריה מאד מושקעת. בעיקר באגף של הילדים. התיישבנו וקראנו המון סיפורים, הרכבנו פאזלים ושיחקנו במגוון המשחקים במקום. בקושי רב ניתקנו את עצמנו מהספריה, אספנו קפה על הדרך ויצאנו לכיוון הר טונגרירו.

The second wing of the building is a library. The kids room was very impressing so we read some books together, played with puzzles and all other games there. It was very hard to leave but we had to. We picked up a coffee at the next door café and started our long drive toward Mt. Tongariro.