החוף המערבי או הבריחה הגדולה מזבובי החול The west coast or the big run from the sand-flie

אחרי עוד קצת משחקי חידות נסענו לכיוון החוף המערבי דרך מעבר האסט (Haast Pass). הכוונה היתה לנסוע עד שנתעייף ולנצל את הנקודות בהן מותר לעצור ללילה בשביל חנית חופש (חניה יבשה). הדרך עוברת ליד האגם השכן לוואנקה ואח"כ לאורך אגם וואנאקה עם נופים של ההרים המושלגים משמורת Mt. Aspiring ברקע. אחרי האגם הדרך מטפסת במתינות בהרים עד לנקודה הגבוהה שנקראת מעבר האסט. עצרנו ב"פס" וטיפסנו למעלה. הדרך מטפסת אל מעל לקו העצים לתצפית נהדרת לכיוון ההר הגבוה ביותר בניו זילנד, הלא הוא מיודענו הר קוק (ראו פוסט: http://tzaban.blogspot.co.nz/2013/01/mount-cook.html). מזג האויר הטוב שמלווה אותנו כבר יותר משבוע אפשר לנו תצפית נהדרת לכיוון ההר. כשהגענו למעלה גילינו שאלה הפילה את הכובע שלה בדרך וקיוינו למצוא אותו בדרך למטה אבל ללא הצלחה.

After few more puzzles, we drove to the west coast through the Haast Pass. The plan was to drive until evening and find a nice spot on the way for freedom camping. The road winds through the lake adjacent to Lake Wanaka and then by Lake Wanaka itself with snowy peaks of Mt. Aspiring National Park in the distance. After the lake, the road climbs up to Haast Pass. We stopped at the pass and climbed on foot up above the bush line to a lookout toward the highest peak in New Zealand – Mount Cook (see post http://tzaban.blogspot.co.nz/2013/01/mount-cook.html). The good weather we had for the last weeks enhanced the beautiful scenery. When we arrived at the lookout we found out that Ella dropped her hat on the way up. We hoped to find it on the way down but unfortunately didn't.

בהמשך הדרך עצרנו ליד מפלי פאנטייל (Fantail falls). המפלים מאד קרובים לכביש ואפשר לחצות את הנחל במקום ולהגיע עד למפלים עצמם. מהר מאד גפן מצא את עצמו במים ואחריו כל האחים שלו. המים היו קפואים אבל בחוץ היה נעים והיה כיף להפסיק לרגע לטובת רחצה והקפצת אבנים על המים. יריב נעלם פתאום וחזר אחרי כעשר דקות עם שתי כוסות קפה ביד ולחם  עם שוקולד לכולם. שמחה גדולה ביותר.

Down the road we stopped near the Fantail Waterfalls. The falls are very close to the road and one can cross the river and touch the water in the falls. When we arrived there Geffen was already in the water and soon after him all his siblings joined in. The water was very cold but the nice weather made a good stop for bathing and skipping stones on the water. Yariv suddenly disappeared for ten minutes and came back with two cups of coffee and bread with Nutella. A great joy for everyone.

  

השעה המאוחרת הביאה אותנו לחפש מקום לעצור בו ללילה. אחרי עוד קצת נסיעה הגענו לאתר קמפינג של ה-DOC (רשות שמורות הטבע הניו זילנדית) שהיה מלא מדי לטעמנו. המשכנו עוד קצת הלאה ובאחד מעיקולי הדרך מצאנו מקום מושלם לעצירת לילה. המקום סומן כנקודת פיקניק, על שפת נהר עם הרקע של ההרים הגבוהים.

It was already late so we looked for a place to spend the night. A few miles down the road we found a Department of Conservation (DOC) campsite that was too crowded for us. We kept on driving and saw a sign for a picnic spot. 

גפן ושקד לקחו כיסאות, חצו את הנחל וישבו לפתור את ספר החידות שקנו בוואנאקה. בינתיים ליד הקרוואן הבנו שהמקום גם שורץ זבובי חול. מילה על זבובי החול. אלה הם זבובים קטנים מאד שנדבקים בעיקר לידיים ולרגליים ועוקצים. העקיצה הראשונית כואבת (אי אפשר לפספס שנעקצת) אבל יותר גרוע הוא הגירוד שמגיע כמה שעות אחרי העקיצה, במיוחד אם נעקצת כמה פעמים. למרות שכבר נתקלנו בזבובי חול במילפורד וקצת בטה-אנאו, הם לא היוו מטרד גדול ולכן לא קנינו את השמן דוחה הזבובים שנמכר בכל מקום. טעות גדולה, מאד. שמרנו את הדלת סגורה ככל שיכולנו ובישלנו ארוחת ערב. חשבנו שבזה נגמר הסיפור אבל בלילה נעקצנו כהוגן. החא**ת הקטנות נכנסו לקרוואן בפעמים המעטות שפתחנו את הדלת או השד יודע איך חדרו פנימה, ופשוט חגגו עלינו. פתחו שולחן על הרגליים שלנו.

Geffen and Shaked took chairs and went down to the river. They crossed it and found a nice place to sit and solve the puzzles in the puzzle book they got in Wanaka. In the mean time, near the RV we noticed that the place is full of sandflies. This flies are very small, stick to arms and legs and bite. The first bite hurts (you can't miss the bite) but even worse is the itch that comes some time later (hours to a day). Though we already met some sandflies in Milford and Te-Anau, they didn't bother us so much so we didn't buy the special anti-fly repellent that you can see everywhere around. Big mistake, huge. We kept the door closed as much as we could and cooked dinner. We thought that this was the end of the story but we were bitten all through the night. The little *** came in when we opened the door fast or got in through some unknown holes and had a big feast with our blood.

למחרת קמנו והתארגנו, עדיין לא הבנו את מימדי הגירוד שעוד יגיע ונסענו לכיוון החוף. קצת אחרי העיר האסט עצרנו בחוף Ship Creek שבו יש מסלול הליכה על החוף ומסלול נוסף בביצה. שקד כבר התחילה לסבול מהעקיצות של אתמול ועברה התקפת זעם למראה זבוב החול הראשון ורק טיפות פניסטיל הרגיעו אותה. הסתובבנו על החוף וראינו את הגלים האדירים. גפן בנה מבנה מרשים מהעצים שנסחפו לחוף ונבו ניסה לחקות אותו. סלעית טיילה עם שקד לאורך החוף כדי להרגע ובדרך אספו צדפים ואבנים יפות. כשכבר עמדנו לעזוב זיהינו פתאום במים דולפינים. תוך כמה דקות להקה גדולה של דולפינים נתנה לנו הופעת אקרובטיקה מרשימה ביותר. זוגות ושלשות של דולפינים קפצו מהמים בסיבובים חדים ונחתו בחזרה בעוד אחרים גלשו לאורך הגלים. לאחר כרבע שעה מרשימה ביותר התרחקו הדולפינים מהחוף. הסתבר שראינו שני סוגי דולפינים (הקטור ו-bottlenose). עשינו את ההליכה לאורך הביצה (שלא היתה מיוחדת) והמשכנו בדרך.

The next morning we woke up and set up everything for the way. We didn't realize yet the extent of the itches yet to come. We drove toward the west coast. After Haast city we stopped at Ship Creek Beach. There are two short walks on this beach; a hike on the beach and a hike in the wetland. Shaked has already started to feel the itch and went through a tantrum when she spotted the first sandfly. Only antipruritic (antihistamine) drops helped her calm down.  We walked the beach and saw the big impressive waves. Geffen built a structure from drift wood and Nevo tried to do the same. Salit and Shaked walked along the beach and collected shells and beautiful stones. When we were about to leave we spotted dolphins in the water. In two minutes, a school of dolphins put on an impressive acrobatic show. Pairs and trios of dolphins jumped out of the water, flipped in the air and went back in while others surfed the waves. After about 15 minutes of show they drifted far in the ocean. There were two species of dolphins in that school; bottlenose and hector. We walked the wetland hike (that was not exciting) and drove on.

עצרנו לתצפית מרשימה על החוף ממרומי Knights Point

We stopped for an impressive lookout on top of Knights Point.

עצרנו לקנות סלמון לארוחת ערב בחוות סלמונים מקומית (החוות האלה נעשו חביבות עלינו במיוחד) ונסענו לראות את קרחון פוקס (Fox). שני קרחונים יורדים מההרים לכיוון החוף. הגדול והצפוני יותר נקרא פרנץ ג'וזף (ע"ש הקיסר) והקטן והדרומי יותר נקרא פוקס ע"ש ראש ממשלת ניו זילנד דאז. מבין שני הקרחונים, פוקס הוא הנגיש יותר ואפשר להתקרב אליו ולהתרשם מגודלו גם ללא סיורים מיוחדים (שכאלה כמובן לא חסרים). עצרנו בחניה והתחלנו את הצעידה לכיוון הקרחון. ניתן להתקרב עד כ-200 מטר מהקרחון אבל לא קרוב יותר (ב-2009 שני תיירים, כנראה הודים, עברו את גדרות הבטיחות והתקרבו לקרחון, חלק מהקרחון התמוטט עליהם והם נהרגו). ההליכה לקחה לנו כשעה לכל כיוון כאשר יש שתי נקודות תצפית על הקרחון, נמוכה יותר שמאפשרת לראות את הצבע הכחול והגובה העצום של הקרחון, וגבוהה יותר שמאפשרת מבט על שדה הקרח הגדול. הנהר שיוצא מהקרחון הוא בצבע אפור-חלבי וגושי קרח בגדלים שונים צפים בו.

We then stopped for Salmon in a local Salmon Farm (we like these farms very much) and went on to see the Fox glacier. Two glaciers descend from the mountains toward the ocean: the bigger is the northern Franz Joseph glacier and the smaller is the southern Fox glacier (named after NZ prime minister). Fox glacier is the more accessible one. You can watch the glacier from 200 meters away but not closer (in 2009 two tourists crossed the safety barrier and walked closer to the ice. A big chunk of ice collapsed and killed them). It took us about an hour of walking each direction and we saw the glacier from two lookouts. At first we went to the lower lookout where we saw the blue ice and huge walls of ice. The second lookout was high above and we saw the ice field that spreads out as long as the eye can see (and beyond). The river that flows out of the glacier is milky with floating ice chunks.

התמקמנו ללילה באתר הקרוואנים בעיר על שם הקרחון והתחלנו בריקון מים אפורים ומילוי מים טריים אחרי החניה היבשה. אחרי שיריב סיים את המילוי ב-dump station, האוטו לא הניע. ניסינו שוב ושוב אבל שום דבר. האוטו תקוע בתחנת המילוי. התקשרנו לחברת ההשכרה והם הבטיחו לשלוח לנו מישהו בשעה הקרובה. הודענו לקמפינג שאנחנו חוסמים להם את תחנת המילוי (מאד הצחיק אותם) והתחלנו בסידורי הערב. יריב לקח את הקטנים למקלחת וסלעית בישלה ארוחת ערב עם הגדולים. לאחר כשעה אכן הגיע טכנאי של AA כדי לחלץ אותנו. הוא הצליח להניע את האוטו ואמר שזה מה שקורה כשלא מעבירים לניוטרל לפני שמכבים את האוטו ושזו תיבת הילוכים מטופשת. באותה הזדמנות הוא גם החליף לנו את מנורת הברקס השרופה (שכבר התרגלנו אליה). ככל שהערב ירד התחילו להציק לנו העקיצות מאתמול.

יריב שמע שאפשר לראות תולעים זוהרות ליד היישוב והוא וגפן החליטו לראות אותן. הרפתקה לילית. הלכנו קילומטר דרך ה"עיר" עד לחורשה בקצה המזרחי שלה ושם, על העצים, מאות תולעים זוהרות במקבצים של נקודות אור. כשהארנו עליהן יכולנו גם לראות את התולעים השקופות ואת הקורים העדינים שלהן. מדהים.

We drove to the Fox Glacier town for the campground. We started with emptying the gray water tank and filling up the fresh water tank (needed after the freedom camping). After Yariv was done he couldn't start the car to move it into our camping site. We tried again and again, but still nothing. We called the campervan company that promised to send someone over in the next hour. We let the campground know that we are blocking their dump station (that made them laugh) and started our night routine. Yariv took Nevo and Ella to the showers and Salit cooked dinner with the older kids. After an hour the AA technician showed up. He managed to start the engine and told us that we have to put on Neutral before turning off the engine and that this is a stupid gear. He also replaced the bad brake light (that we got used to). As the night came in, the itch got much worst.

Yariv heard that you can see glow worm on the trees next to town. He and Geffen walked about half a mile through town and into the bush and there, on the trees they saw them. Hundreds of glow worms.

בלילה העקיצות ברגליים כל כך הציקו לנו שלא הצלחנו לישון. גם המשחות למיניהן (פניסטיל, אפטר-בייט) לא עזרו. רק אחרי טיפות פניסטיל הצלחנו להירדם שוב. בבוקר שוב נאלצנו לקחת טיפות וככה חיינו בימים הקרובים. הרגליים עיקצצו וכאבו ולא נתנו מנוחה. סלעית כל כך סבלה שהוחלט לעבור על האתרים של החוף המערבי (הידוע בזבובי החול שלו) מהר ולעבור הלאה, בתקווה שלא נראה את הזבובים האלה יותר.

החלטנו לוותר על הקרחון השני ונסענו ישר להוקיטיקה. הוקיטיקה היא עיר שנשארה תקועה בשנות החמישים או השישים. מכיוון שהיה יום שבת, היה במקום שוק איכרים קטן. קנינו בצק מטוגן מאורי עם סלט עליו (שהיה מפתיע לטובה) ומנה תאילנדית של בשר עם אורז שהיתה קצת חריפה אבל ממש טעימה. בהמשך העיר על החוף היתה תערוכה של פסלים מעצים סחופים (כמו שגפן עשה אתמול, הפסל שלו היה יכול לגמרי להתאים).

During the night the sandfly bites were so itchy we could not sleep. All the known ointments that we had (Fenistil gel, After Bite) didn't help. Only the antihistamin could give us some relief. In the morning we had to take some more, and so on for a few more days. The legs were itching and aching. Salit suffered so much that we decided to pass quickly along the West Coast (which is notorious for the sandflies) and move on, hoping we won't see them again.

We decided to give up the second glacier and drove directly to Hokitika. Hokitika is a small town stuck somewhere in the fifties or sixties. Since it was Saturday, there was a small farmers market. We bought some Maori fried dough with salad (surprisingly tasty) and Thai rice with meat which was great though a bit spicy. On the shore there was an exhibition of driftwood statues, like Geffen did yesterday. Very cool.

 

עצרנו לראות את סלעי הפנקייק (Punakaiki Rocks). במקום יש טיילת עם הסברים. הסלעים אכן נראים כמו ערמות של פנקייקים גדולות אבל התופעה המרשימה יותר היא ה-blowholes. אם מגיעים בשעת הגאות, הגלים הגדולים נכנסים לתוך נקרות ורסס ים עולה מפרצות המהוות מעין ארובות. התופעה המדהימה גוררת קריאות התפעלות בכל פעם שיש גל גדול ולפעמים מצחיק רק להסתכל על ערימות התיירים.

We stopped for the Pancake Rocks (Punakaiki). There's a short trail with explanation. The rocks indeed look like piles of giant pancakes but the more interesting thing is the blowholes. If the tide is right, the large waves go into the caverns and sea spary is splashed from the chimney-like tunnels. The amazing phenomena draws cheers from the tourists every large wave.

בחזרה לאוטו עצרנו לגלידה אבל לא ישבנו לאכול פנקייקים כמצופה (למרות שקפה קטן בכניסה מציע בתפריט מגוון פנקייקים) בגלל זבובי החול ששרצו שם בהמוניהם.

On the way to the car we stopped for ice cream, resisting the pancakes in the local café because of the resident sandflies.

המשכנו צפונה ובדרך התקשרנו לאתר הקרוואנים בווסטפורט ושאלנו אם יש אצלם זבובי חול. הבחורה שענתה הבטיחה לנו שאין להם אפילו זבוב אחד אז הזמנו מקום ללילה ונסענו אליהם. לקינוח לארוחת ערב אכלנו כמובן פנקייקים – הילדים מכורים. במקום, דרך אגב, התגלו לא מעט זבובי חול. לנו עדיין הציקו מאד העקיצות מלפני שני לילות ועדיין לקחנו טיפות פניסטיל (יריב, סלעית ושקד) כדי שהגרוד לא ישגע אותנו בלילה.

We continued north and on the way we called the holiday park in Westport and asked if they have sandflies. They assured us they don't have any so we decided to stay over. For dinner's desert we had of course pancakes – the kids are addicted. We were still aching from the bites and were still taking drops so we can sleep.

נפרדנו מהחוף המערבי בנסיעה לאורך הבולר גורג' (Buller Gorge). הנוף מאד יפה וכשהנהר נעשה קניוני, עצרנו כדי לעבור על הגשר התלוי הארוך ביותר בניו זילנד. הגשר הוקם על ידי מחפשי זהב באיזור, אורכו 110 מטר והוא תלוי גבוה מעל הנהר. בצד השני של הנהר יש מסלול הליכה של כרבע שעה אבל האטרקציה העיקרית היא סירה מהירה (שאריות מהאדרנלין של קוויסטאון) שכמעט עפה על פני המים בסיבובים חדים ומפחידים בקניון הצר (JetBoat), סנטימטרים מקירות הסלע. למרות שהם הסכימו להעלות את כולנו (כולל אלה!) לסירה, סלעית וויתרה באבירות על החוויה ולקחה את אלה לקרוואן שם הן התענגו על קופסת אוכמניות טריות שלמה. יריב, גפן, שקד ונבו עלו על הסירה וקיבלו חוויה ששנייה בעוצמתה רק לביקור במפעל קדברי (ראו פוסט על דנידין http://tzaban.blogspot.co.nz/2013/01/3-4.html)). הקניון מדהים, עם צוקים משני צדיו, כמה מפלונים ואפילו מפל אחד שלא היה לנו ברור אם הנהג מתכוון לעלות אותו בסירה או לא ורווח לנו כשהוא הפנה את הסירה אחורה... וזה יפה לראות הכל במהירות גבוהה. גפן ושקד היו ברקיע השביעי, אם כי נבו "העדיף את החלקים שהסירה נוסעת לאט", כדבריו. בין לבין שתינו ממי הנהר, דיברנו על חיפוש זהב באיזור ושתי רעידות אדמה שהיו שם, חיפשנו דגים, הצטלמנו, ועוד.

המקום שורץ דבורים (וגם זבובי חול) ולא נעים להישאר בחוץ, בעיקר כשמזג האויר חמים ויפה. כמו שאתם מבינים, בשלב הזה סלעית הפכה לגלאית של זבובי חול. בכל מקום היא מחפשת זבובי חול. וכמו ב"שלולי", מי שמחפש, מוצא. היא עובדת על מודל סטטיסטי לתיעוד וחיזוי של הופעות של זבובי חול.

We said goodbye to the West Coast and drove along the Buller Gorge. The view was very nice and when the river becomes a gorge we stopped to cross on the longest swinging bridge in New Zealand. The bridge was build by local gold seekers. It's 110 yards long and hangs high above the stream. On the other side of the river there's a 15 minute trail but the main attraction here is the jetboat (adrenaline leftover from Queenstown), almost floating above the water in rapid turns and spins in the narrow gorge, inches from the rocky walls. Even though they agreed to let everyone on board (including Ella!) Salit graciously gave up the experience and took Ella to the vehicle where they finished up a box of blueberries. Yariv, Geffen, Shaked, and Nevo boarded the boat and had a great experience. The gorge is amazing with cliffs on both sides, a few cascades and even a waterfalls which we weren't sure if the driver is planning to attempt to ascend by boat or not, and were relieved when he turned the boat around… And it's very pretty in high speed. Geffen and Shaked were thrilled, though Nevo "preferred the slower parts". We also drank from the stream, talked about gold seekers in the area and about two earthquakes, looked for finish, stopped for photos, etc.

The place is packed with bees (and sandflies).

משם המשכנו צפונה, הדרך הפכה כפרית יותר ורחבה. עצרנו בצד הדרך למנוחה על גדת נהר יפה. גפן ושקד נכנסו למים והגיעו למקום שבו הזרם היה כמעט חזק מידי. אלה ונבו הסתפקו בזריקת אבנים למים עם סלעית. יריב חיפש איזור עם קליטת סלולרי אבל הוקף בדבורים שמצאו אותו מאד מתוק וברח לתוך הקרוואן.

We continued north with the road becoming rural and wider. Stopped on the way to stretch our legs near a stream. Geffen and Shaked went into the water, while Ella and Nevo skipped stones on the water with Salit. Yariv looked for cell phone reception but the bees chased him everywhere so he ran into the RV…

  

בערב הגענו לכניסה לפארק הלאומי אבל טסמן (Abel Tasman National Park) והתמקמנו בחווה (או שלפחות חשבנו שזאת חווה) בשם Old MacDonald's. אבל על כך – בפוסט הבא. 

In the evening we arrived to the gateway to the Abel Tasman National Park and stopped at a farm (or at least we thought it was) names Old McDonalds.