פיורדלנד – טה אנאו והסביבה – Fiordland – Te-Anau and surroundings

לאיזור הפיורדלנד חיכינו מאד כדי לעשות מסלולים רגליים רציניים יותר. ניסינו להיות זהירים ואחראים בבחירת המסלולים אבל מהר מאד גילינו שאנחנו הולכים בקצב פי שניים יותר לאט מהקצב שכתוב. אבל את זה למדנו בדרך הקשה.
הגענו לטה-אנאו אחרי נסיעה מפרכת ומאד מאד ארוכה מהקטלינס. התכוונו לעצור כמה פעמים בדרך אבל ללא הצלחה יתרה. ניסינו לעצור בחוף הים אבל הרוח היתה חזקה מידי. אחר כך חיפשנו מקום לשתות קפה ולא הזדמן עד לעיר קטנה ומאובקת בשם Tuatapere, שם כבר אכלנו ארוחת ערב בדיינר מקומי שהיתה מורכבת מהמבורגרים ופיש אנד צ'יפס (הלהיט המקומי) ונשבענו שיותר לא נוגעים באוכל במקומות כאלה. מוטב לנו לבשל את האוכל שלנו בקרוואן. במחשבה שניה גם קפה יש לנו בקרוואן. נשמור את ההזדמנות לערים של ממש ומסעדות של ממש.

Fiordland is known for its amazing vistas and trails so we were looking forward to get to it to do full days tracks. We tried to be very careful with the trails we choose but soon we found out that we are walking twice slower than the posted pace. We learnt this the hard way of course.
We took the longer but scenic way to Te-Anau. It was a hard driving with nowhere to stop. We wanted to stop for coffee but only came around to stopping in a dusty little town "Tuatapere" where we had some burgers and Fish'n Chips (the local hit) and swore that it is the last time we do it. It is much better to eat in the RV. Thinking again, we also have coffee in the RV.

טה אנאו היא עיירה קטנה ונחמדה ביותר על שפת האגם. מאחר וידענו שזה שיא העונה, הזמנו מקומות באתר הקרוואנים של Top 10 עוד מהארץ. אכן לא התאכזבנו, זה היה אחד הקמפינגים הטובים ביותר שהיינו בהם. הסתבר שאנחנו חונים ליד גן השעשועים שהיה מעוצב בצורת ספינת פיראטים. האטרקציה הראשונה במקום.

Te-Anau is a beautiful little town on the shore of a lake with the same name. Because of the high season, we booked our spot in Top-10 holiday park in advance. We were not disappointed, it was one of the best campgrounds we had. To start, our site was right across from a playground shaped like a pirate ship.

למחרת יצאנו למסלול הראשון. המסלול תואר כמסלול מעגלי שלוקח שלוש – שלוש וחצי שעות, עם תצפית יפה אחרי השליש הראשון. נשמע לנו מתאים בדיוק. המסלול היה ליד אגם מנפורי (Manapuri) שנמצא דרומית לטה-אנאו. נסענו למקום, מצאנו סירה שתעביר אותנו את הנהר המקומי וקבענו עם הסבא הנחמד שהשיט את הסירה שיבוא לאסוף אותנו כעבור 5 שעות. השעה הראשונה עברה בנעימים, הלכנו ביער, מדלגים מעל זרמים ושלוליות ועצרנו לארוחת צהרים במקום יפה. משהו לא ממש נראה לנו כי זכרנו שמדובר בעליה ועד עכשיו לא באמת עלינו. אכן אחרי הארוחה התחילה העליה. ועוד איזה עליה. עלינו "דוך" בהר ללא פיתולים מיותרים כ-500 מטר למעלה. לאורך כל העליה לא רואים את הנוף בכלל ורק כשהגענו למעלה, לנקודת התצפית הסופית, נפתח הנוף שהיה מרשים ביותר. מבט מהיר על השעון גילה לנו שעברו כבר ארבע שעות. כדי לעודד את מצב הרוח הוצאנו את השוקולד שנשאר מהביקור בקדברי, סימסנו לסירה שאנחנו מאחרים בשעה וחזרנו באותה הדרך שבה עלינו, למרות המחאה של גפן שרצה להשלים את המעגל. נבו היה הגיבור האמיתי של העליה שלא קיטר ועלה את הכל ברגל. הירידה היתה קשה יותר והוא עשה את רובה על הטוסיק (פשוט התגלש). גפן ושקד הלכו מדהים. רצנו את כל הדרך בחזרה והצלחנו להגיע לסירה כעבור שעתיים. מסתבר שהיינו אחרונים באותו היום והסבא הנחמד היה במצב רוח מעולה ועשה לנו סיבובים משעשעים כולל מרדף אחרי ברווזים כדי להאכיל אותם. הרגליים של כולנו כאבו ביותר בסוף היום. חגגנו את הטרק האינטנסיבי בארוחת שחיתות של 3 סוגי בשר פלוס סלמון על ה"ברבי" (ברביקיו). למגינת ליבה של סלעית, הילדים אוכלים בשר והרבה. אפילו אלה טרפה את הסטייקים כאילו היא עלתה וירדה 500 מטר בעצמה ולא על הגב הדואב של אבא.

In the next day we did our first track. The track was described as a loop of 3-3.5 hours with a nice lookout after the first third of the way. Sounds just right. The track is near lake Manapuri, about 10 minutes south of Te-Anau. We drove there, found a boat to cross the river and set up a time with the nice grandpa skipper to pick us up 5 hours later. The first hour went by very nicely, we walked through the woods, skipping puddles and streams and stopped for lunch. Something was not right though because we remembered that we were supposed to go uphill and so far it was very flat. Indeed after lunch we started to climb. And we climbed and climbed and climbed. We went up about 1500 feet in no more than 2 miles. All the way up the climb is in the bush so there is no view. When we got up we were on the edge of a cliff so we could see far away. It was very nice view. Then we looked at the watch and found out that four hours have passed already. To push our spirits up a little we took out the leftover chocolates from the Cadbury factory tour. We texted the skipper that we are late and ran all the way back the same way we climbed up (Geffen was upset because he wanted to complete the circle). Nevo was the real hero that climbed all the way by himself. The way down was hard and he was sliding on his butt all the way down. Geffen and Shaked are amazing trampers! We ran all the way back and reached the boat two hours later. Apparently we were the last ones coming out and the nice old skipper was in a good mood so he took us around a bit, mostly chasing ducks to feed them bread crumbs. We celebrated the trek with a hearty meal which included mostly meat (3 kinds) and Salmon on the "barbie". To Salit's disappointment, the kids gobbled up the meat very nicely. Even Ella, who ate like she climbed the 500 meters up and down by herself and not on Dad's aching back.

למחרת חגגנו בבוקר יום הולדת לסלעית. יריב והילדים עשו עוגת כדורי שוקולד עם ציפוי שוקולד וכתבו ברכות עד אמצע הלילה.

The next morning we celebrated Salit's birthday with a chocolate cake Yariv and the kids made in the middle of the night.

החלטנו לעשות מסלול קל יותר. הלכנו לאורך החלק האחרון של ה-Kepler track מנקודת ה-Rainbow reach ועד הבקתה הראשונה שישבה על שפת אגם מנפורי. הדרך הפעם עברה בתוך היער, ליד נהר ששימש לצילומי "שר הטבעות". בדרך עברנו דרך ביצה כולל תצפית על הביצה ובורות משונים באדמה. כעבור שלוש שעות הגענו לשפת האגם. הנופים עוצרי נשימה, במיוחד ביום שטוף השמש שבו טיילנו. הילדים השתעשעו עם החול והעצים על שפת המים ויריב נמנם על הדשא למרות המתקפה חסרת הרחמים של זבובי החול. את הדרך חזרה עשינו בריצה קלה כאשר נבו סופר את מלכודות היונקים שמפוזרות לאורך הדרך. בניו זילנד לא חיו יונקים בעבר ורק יבוא אישי של בני האדם גרר התפוצצות אוכלוסין של פוסומים, ארנבות ועוד מינים קטנים שישירות אוכלים את הציפורים או מתחרים איתן על מקורות מחיה. רבים מהמינים האנדמיים של העופות בניו זילנד נמצאים היום בסכנת הכחדה בגלל היונקים ולכן מנסים להלחם בתופעה בעזרת מלכודות באיזורים הרגישים.

We decided to do an easier track this time. We hiked the last section of the Kepler Track from the Rainbow Reach point to the first hut on the beach of Manapuri lake. The trail passed through a beech forest, close to a river that was used to some of the scenes of "Lord of the Rings" trilogy. We walked through a bog with a platform and weird pits in the forest floor. Three hours later we arrived at the hut. The view was spectacular, even better with the beautiful day we had. The kids played with the sand and trees while Yariv was napping on the grassy lawn, despite the cruelty of the sand flies. We ran the way back because of the late hour with Nevo counting the predator traps on the way. New Zealand does not have any native mammals until man came and brought small mammals with him. With no natural predators these mammals population of rabbits, possums, rats etc. grew and are now threatening the natural birds of the island. To control the mammal population, the department of conservation (DOC) spreads predator traps along the sensitive areas.

  

בערב הילדים ויריב עבדו קשה על ארוחת הערב שכללה שלל מנות שסלעית אוהבת לכבוד יום ההולדת שלה. איזה כיף לחגוג ככה!

Yariv and the kids then worked hard on dinner, preparing all kinds of food that Salit likes for her birthday.

משם יצאנו בנסיעה לכיוון פיורד מילפורד (Milford Sound) שם הזמנו מקום ללילה ושיט בפיורד. הנסיעה לוקחת שעתיים ללא עצירות אבל הכביש נופי ומספק שלל עצירות, תצפיות, הזדמנויות לצילום ומסלולים קצרים וארוכים.

את העצירה הראשונה עשינו ב-Lake Gunn בעיקר לארוחת בוקר אבל גם למסלול מעגלי מהיר שהכי מעניין בו היה להקפיץ אבנים על הנחל.

From there we took the road to Milford Sound (which is actually a fjord), where we booked a place for the night and a cruise for the next morning. The road takes about two hours but there are many stops along the way with lookouts, nature walks, hikes and plenty of photo-ops. 

The first stop was Lake Gunn, mainly for breakfast but also for a short hike that its most interesting attraction was skipping stones on the stream.

בעצירה השניה במפלי מריאן (Marian Falls) הלכנו כמה דקות לסדרת מפלים מרשימים.

The second stop was in the very impressing Marian Falls.

  

בכביש יש מנהרה קצרה (1.2 ק"מ) שהם סוגרים כל יום ב-7 בערב ופותחים בבוקר (לא יודע למה הם עושים ממנה עניין, בסה"כ מנהרה). לפני המנהרה יש הסברים על המנהרה וההיסטוריה שלה (חפרו אותה אנשים, בינתיים הם גרו בצריפים, משהו ממש מעניין וגם מאוד ייחודי, הרי אין מנהרות בשום מקום אחר בעולם, בטח לא כאלה שחפרו אותן אנשים). כל שנה באפריל יש אירוע ריצה בעירום דרך המנהרה לגיוס כספים לצדקה (לפי המקובל, אתה יכול לעשות דברים מטורפים לגמרי אבל אם זה לצדקה אז הכל בסדר).
בכל מקרה, עצרנו לפני המנהרה להסברים והדבר הראשון ששמנו אליו לב הוא ללהקת ציפורי קיאה שהקיפה את האוטו שלנו. הקיאה היא ציפור גדולה, נבונה (נחשבת אינטיליגנטית כמו כלב, אבל אני מניח שהכוונה לא לקנישס) וחצופה ביותר – בכל מקום מסבירים לא להאכיל אותן אבל כמובן שתמיד יש תיירים שמאכילים אותן. סיפורי זוועה על ציפורי הקיאה מספרים שהן משחיתות חלקי רכב וחפצים אחרים, פולשות לרכבים ומחטטות באוכל ובחפצים וזורקות דברים החוצה.

The road has a short tunnel (0.7 mile) that they close every day at 7pm and re-open in the morning (I don’t know why they are doing such a big deal out of it, it is just a tunnel). We stopped before the tunnel for the exploratory walk (with pictures of how they built the tunnel back in the 1930^th). They first thing we noticed was the Kea birds surrounding our RV. The Keas are big and very smart (they are smarter than dogs). Everywhere around NZ you can find signs that say Do Not Feed the Keas but of course there are tourists that feed them anyways.

הנוף לפני המנהרה דרמטי ביותר. קירות תלולים וגבוהים עם קרחונים תלויים עליהם ומפלים שופעים מכל עבר ("נטפו ההרים עסיס..."). בדרך כבר דיברנו שיהיה כיף להגיע לאחד הקרחונים. כשעצרנו לפני המנהרה היה נדמה לנו שהקרחון כל כך קרוב שיהיה ממש פשוט להגיע אליו. התחלנו לעלות בשביל המסומן שמהר מאד הסתיים. הבנו שאנחנו צריכים ליצור לעצמנו את השביל אם אנחנו רוצים להגיע לקרחון. אתגרנו את הילדים (נראה מי מגיע לקרחון) מה ששילח את גפן ושקד כמו טיל למעלה ואנחנו דידינו עם הקטנים מאחוריהם. הטיפוס התברר מהר מאד כלא ממש קל. עם בולדרים ענקיים שצריך לחצות תוך כדי עליה תלולה. עלינו ועלינו והקרחון לא התקרב אלינו. רק כשראינו את גפן ושקד משתעשעים בקרח הבנו שזה אפשרי. המשכנו והאויר נהיה קר יותר. אלה שהיתה במנשא התחילה להתלונן על הקור ועטפנו אותה בסווטשירט של גפן שהיה לנו. נבו הגיע לקרח ואז שמנו לב שהוא עם סנדלים. קצת הלכנו על הקרחון, מאושרים שהצלחנו להגיע וירדנו מיד למטה כדי שנבו ואלה לא יקפאו וגם כדי שלא נאחר למעבר במנהרה. הירידה גם היא לקחה לא מעט זמן. בסיום הרגשנו גיבורים גדולים ושמחים שגם הקטנים קיבלו הזדמנות להרגיש את הקרח והשלג.

The vista before the tunnel is very dramatic. High and steep cliffs with hanging glaciers and overflowing waterfalls all around. We discussed on the way the possible hike to one of the glaciers. The one that we saw before the tunnel looked like it is close enough that we can easily walk to it. We started to climb the nature walk that ended soon after it started. We realized that we have to find our own path to go to the glacier. We challenged the kids (see who can get to the glacier) which caused Geffen and Shaked to run all the way and we slowly followed them with Nevo and Ella. The climb was not that easy. We had to cross a field of huge boulders and then climbed up and up. We kept on walking up but the glacier didn't look any closer. Only when we saw Geffen and Shaked play on the ice we realized we can do it.  We moved on and the air became colder. Ella started to complain about the cold and we put Geffen sweatshirt around her. Finally we reached the ice and realized that Nevo wears his sandals. We walked on the ice a little bit and hurried back down so Nevo and Ella will not freeze and we will cross the tunnel on time. When we finished we were very proud of ourselves and happy that Nevo and Ella got the opportunity to feel the ice and snow

עברנו את המנהרה ונוף דרמטי נפרש לפנינו בסיומה, ירדנו אל העמק ובדרך עצרנו לנקודה אחרונה לראות נהר שהתחפר בתוך הסלע ויצר נקיק דק ביותר בו הוא גועש (The chasm). הליכה קצרה שאלה עשתה את רובה ברגל.

We crossed the tunnel to find yet more stunning vistas on the other side. We descended to the valley and had one more stop to see a narrow gorge called The Chasm. It was a short walk and Ella walked most of it by herself.

הגענו בערב לאתר הקרוואנים במילפורד סאונד שנראה כמו עצירה באמצע טרק עם כמות התרמילאים שהסתובבו בחדר המרכזי. הבעיה המרכזית היתה (כפי שגם צפינו) זבובי החול או יותר נכון זבובות החול. הן מטרידות ועוקצות ומעצבנות - ונפוצות לאורך החוף המערבי של האי הדרומי. האגדה המאורית מספרת שאל אחד חפר את הפיורדים והם היו כל כך יפים שאלה אחרת לא רצתה שבני האדם יהרסו אותם אז היא פיזרה שם זבובי חול (ואכן אין ישוב קבע במילפורד...). בקמפינג נותנים חומר נגד הזבובים בחינם, כנראה שהם יודעים שזה יכול להבריח את הלקוחות.

We arrived at the campground in Milford Sound in the late evening. The place looks like a backpackers lodge. The main problem was the sand flies. They (the females...) bite and annoy you. You can find a free repellent in the campground (they probably know that these flies can scare the tourists away.

את השיט בפיורד הזמנו לתשע בבוקר (השיט זול יותר בבוקר וכולל ארוחת בוקר...) כך שהיינו חייבים להקיץ מוקדם מהרגיל. באופן מפתיע הילדים שיתפו פעולה. יצאנו לשיט במזג אויר סגרירי עם עננים נמוכים שהסתירו את הנוף. ראינו המון מפלים שיורדים ישר לים, כלבי ים מנמנמים על סלעים ואפילו התקרבנו יתר על המידה לאחד המפלים. הרוח היתה חזקה כך שחלק מהמפלים פשוט עפו למעלה במקום ליפול למטה. הפיורד מנקז מספר רב של מפלים ונהרות ולכן יש בו שכבת מים מתוקים של 3-12 מטר (תלוי בגשם) מעל המים המלוחים, כשכל שכבה עם בעלי החיים הימיים האופיניים לה. אגב, קפטן קוק לא הבחין בפיורד מילפורד כשהוא שט לידו פעמיים אבל רודיארד קיפלינג הסופר קבע שזהו הפלא השמיני של העולם. כנראה שכשהוא היה פה לא היו זבובי חול...

We booked the first cruise in the morning (the cheapest one which included also breakfast) so we had to get up very early. Surprisingly the kids cooperated. We cruised in a cloudy weather. The clouds were very low and we could not see the tips of the mountains. We saw plenty of waterfalls that fall to the ocean and some falls that the high wind just blew over up in the air.  

  

וזה מה שקורה כשהספינה מתקרבת למפל יותר מידי:

See what happened when the boat go too close to a waterfall:

מאחר וכבר היינו מותשים מכל ההרפתקאות האחרונות שלנו ומזג האויר נשאר סגרירי (למעשה בזמן שהתלבטנו אם להתחיל ללכת, הטפטוף הפך למבול כדי להקל עלינו את ההחלטה), החלטנו לקחת את היום באיזי ולבלות אותו בחזרה בקמפינג האהוב עלינו בטה-אנאו. בדרך חזרנו עצרנו רק פעם אחת באגמי המראה (mirror lakes).

Because we were exhausted of all our adventures and the weather did not improve, we decided to take the rest of the day easy back in our preferred campground in Te-Anau. On the way back we only stopped once in Mirror Lakes.

חזרנו לטה-אנאו, ירדנו על פיצות מהאיטלקית המקומית, הצטיידנו בסופרמרקט וחזרנו לאתר הקרוואנים. אכן לקחנו את היום לאט והספקנו רק לנקות ולשטוף את הקרוואן, לעשות שלוש מכונות כביסה, לארגן ארוחת ערב, לעשות מקלחת לקטנים (אמבטיה שווה בצורת כלב ים) וללכת לישון מותשים לגמרי. יריב פיתח מחלת חולשה שנשארה איתו כמה ימים. את היום באיזי המשכנו למחרת כאשר הזמנו "רק" אטרקציה אחת בשעות הצהרים.

Back in Te-Anau, we had pizza lunch from the local Italian, stocked up in the supermarket and went to the campground. We took the rest of the day easy – cleaned and washed the RV, loaded three washing machines with our laundry, made dinner, wash the young kids and go to bed more exhausted than ever. The easy day continued the next day when we booked only one attraction after lunch.

האטרקציה הזאת כללה שייט באגם, טיול בתוך מערה שבה יש נהר גועש כולל מפלים תת קרקעיים ולבסוף שייט בתוך המערה בחושך מוחלט ובשקט גמור וצפייה בתקרת המערה המלאה בתולעים זוהרות. תקרת המערה נראית כמו שמיים זרועי כוכבים. מראה שאי אפשר לתאר את יופיו. כמובן שאסור לצלם בתוך המערה כך שלא תיעדנו את תופעת הטבע היפהפייה הזאת. היה מדהים, הדעות חלוקות רק מה היה יותר מרשים, נהר תת קרקעי במערה או התולעים. עפרי ועינב – לא שתינו בקבוק יין לפני התולעים הזוהרות אבל כדי שתאמינו לנו כמו שהאמנו להורים – תצטרכו להגיע הנה ולראות בעצמכן!

This attraction combined a boat cruise on Te-Anau lake, a walk through a cave with underground roaring river including waterfalls, and finally a boat ride in absolute dark and silence and watching the ceiling that was full of glow worms. It looked like the night skies full of stars. An amazing experience. Of course you are not allowed to take pictures at all in the cave.

בעצב רב עזבנו את טה-אנאו לכיוון בירת האדרנלין העולמית – Queenstown.

Sadly we left Te-Anau in the direction of the world adrenaline–rush capital – Queenstown.