עיר החיצים וואנקה – מחפשים זהב, פתרונות וקרחונים Arrowtown and Wanaka – In Search of Gold, Solutions and Glaciers

עזבנו את הקמפינג האהוב של ארתור'ס פוינט ליד קווינסטאון ונסענו צפונה לכיוון Arrowtown. באמצע המאה ה-19 התגלה במקום זהב וסביב המכרות התפתחה עיר. העיר גדלה והתפתחה עם אירופאים וקיווים (ניו זילנדים) רבים שבאו להתעשר בקלות ואף תרמה לפיתוח המהיר מאד של העיר הסמוכה Queenstown. העיר עצמה השתמרה כמו עיר במערב הפרוע. בבנין המרכזי בעיר שוכן מוזיאון קטן וחביב באופן מפתיע שמדגים את אמצעי המחיה בזמנים ההם, כולל הדגמות נחמדות ואפשרות לגעת בחפצים משנת תרפפ"ו (מלפני מאה שנה ויותר) כמו כרכרה, פסנתר ואורגן, מרכזית טלפונים ששקד התלהבה להבין איך היא עובדת, מגהצים, מקציף ביצים, מכונת כביסה חצי ידנית (מעניין מה איילת היתה אומרת על זה), חליפת אמודאי (חליפת צלילה של המאה ה-19), כלי רופא ומנתח (נו, על מי חשבנו...), ועוד. יש לזכור שרוב אנשי העיר היו אנשים אמידים ועל כן הביאו עימם את הטכנולוגיות החדישות ביותר מהמערב. בילינו שם שעה ארוכה והילדים "ספגו" כל מה שראו, כמו שסבתא יהודית קוראת לזה.

We left the wonderful Shotover Campground near Queenstown and drove north to Arrowtown. In the Mid 19^th century, gold was discovered in two rivers. A fast growing town started to develop near the gold mines and many Kiwis and Europeans came over trying to make a quick fortune. The gold was transferred through the nearby Queenstown. Arrowtown was built and conserved as it was, very similar to one of the "Wild West" towns. A small but very informative museum is located in the main building. The exhibition shows how they used to live back in the gold mining days and one can touch almost everything. We saw a carriage, a piano and an organ, a phone operator that Shaked was fascinated with the way it works, irons, cookeries and cutleries, and so on. The people of the town were very wealthy to start with so they brought all the "new" technologies with them. We hanged around the museum for a while and the kids found many very interesting artifacts.

  

גפן מנסה רפליקות רוק באורגן מהמאה ה-19

מרכזיה, שלום

 עינבי - זאת תמונה בשבילך

בעקבות מלחמת אחים בסין במאה ה-19, הגיעו גם מחפשי עבודה סינים (ע"ע עובדים זרים) למקום והקימו לעצמם מעין שכונה סמוכה. הם בעצם המשיכו לאסוף את הזהב במקומות שזהב קצת הדלדל והאירופאים הפסיקו לחפש, וכצפוי הם עבדו קשה ומצאו המון זהב. בשכנות לעיר השתמרו כמה מבנים מהשכונה הסינית ואפשר לטייל ביניהם ולקרוא מה היה שם.

After a civil war in China around the same time, Chinese workers came by to look for gold as well. They built a near neighborhood and worked in the places where the Europeans already took everything they could find. With hard work and persistence, the Chinese have found all the gold the Europeans missed. A few buildings from the Chinese settlement can be seen and the difference between them and the nicely set town nearby is remarkable.

בחזרה מהשכונה הסינית לקרוואן, יריב והילדים הלכו דרך זרם קטן וקפוא ואספו צדפים. נבו נפל ונרטב כולו, מזל שהיתה שמש בחוץ שייבשה אותו מהר מאד.

Back from the Chinese settlement to our RV, Yariv and the kids walked through a small and very cold creek. Nevo fell to the water and was all wet but the sun was out and he was dry in no time.

מקום קטן ליד החניה מציע חיפוש זהב בתוך אמת מים עם אדמה שהובאה מהנהר הסמוך. הם מלמדים איך מסננים את האבנים והחול ונותנים דלי למשפחה כדי למצוא בו חתיכות מיקרוסקופיות של זהב. בגדול, הזהב כבד יותר מהחול והאבנים אז רוב התהליך הוא לגרום לזהב לשקוע, ואז לפנות את האבנים והחול שלמעלה ולמצוא את הזהב בשכבה התחתונה. התחלנו כולנו בהתלהבות, לאט לאט הקטנים פרשו לטובת דפי הצביעה המפוזרים על השולחנות וגפן ושקד מצאו בשבילנו את כל הזהב מהדלי. סלעית מצאה בתוך הערמה שהיא עבדה עליה טבעת זהב אמיתית. הטבעת זוהתה מיד ומסתבר שיריב הגניב את טבעת הנישואין שלו תוך כדי הסחת דעת. בסופו של התהליך מצאנו הרבה חתיכות מזעריות של זהב אמיתי שלדעת בעלת המקום שווים בערך שני דולר. מרשים, בשביל חצי שעה של עבודה.

קינחנו בגלידה וקפה, ושקד השאירה במקום ציור שלה (שמאוחר יותר זוהה ע"י המשפחה ה"אוסטרלית" מהבלוג הקודם – ראו תגובה) לתליה על הקיר עם כל ציורי הילדים.

A small villa close to the parking lot offers hands-on gold panning with gravel from the nearby river. They taught us how to do the panning and gave us a bucket of gravel per family to find nano-sized gold nuggets. Panning is all about sinking the gold sediment to the bottom, getting rid of all the big stones and then slowly of the sand and then finding the gold in the very bottom of the pan. We all started together but slowly the young ones made it over to the next table to the painting papers and Geffen and Shaked found most of the gold for us. Salit found a golden wedding ring inside her pan. Yariv sneaked his wedding ring inside in a moment I didn't look. The ring was instantly recognized. At the end of the panning process we found many very small gold flakes that worth about $2. Not bad, for half an hour of work.

בדרך לוואנאקה (Wanaka) עצרנו במקום שבו הומצא הבנג'י. כמובן שמחוסר תשומת לב הגענו בדיוק כשסגרו את המקום. לא הספקנו לראות אף אחד קופץ לצערנו. עלינו על הגשר והלכנו עליו כדי לראות איך נראה המקום מנקודת המבט של הקופצים. ממש ממש ממש מפחיד! יריב מצא קאש בצד השני של הגשר וחזרנו לאוטו.

On our way to Wanaka we stopped at the bridge where the bungy jumping was invented. Because we didn’t look at the watch we arrived at the center of bungy jumping minutes before they closed the place for the night (it was 5pm!!!). We didn't see anyone jumping but we walked the bridge to see how it looks from the jumpers point of view (scary!!!). Yariv found a geocache on the other side of the bridge and we drove on.

בחרנו לנסוע לוואנאקה בדרך הנופית - דרך קראון ריינג' רואד (Crown range road), כביש מתפתל ותלול, שחלקו הגדול היה בסלילה ושיפוצים. הכביש עולה במעלה ההר ולקראת הפסגה ניתן לראות את כל ההרים שמקיפים את עמק Arrowtown ועד קווינסטאון כולל אגם וואקאטיפו, נהרות, שטחים חקלאיים ופסגות מושלגות. משם הדרך מתפתלת לה בירידה תלולה עד וואנאקה. מסכנות המכוניות שנתקעו אחרינו – אנחנו משתדלים לעצור בצד מדי פעם ולתת להם לעבור.

We chose the scenic road to Wanaka – the Crown Range road - a winding road that was partially gravel road and was going through maintenance. The road climbs up the mountain and there is a nice lookout just below the top. You can see the Arrowtown valley all the way to Queenstown, including Lake Wakatipu, rivers and creeks, farm land and snowy peaks. From there the road climbs steeply down all the way to Wanaka. We felt sorry for the little cars that were stuck behind us and tried to find places to stop and let them pass but could not find so many.

הגענו למקום והתמקמנו באתר טופ-טן שנמצא מדרום לעיר. האתר לא הכי נקי ומסודר כמו שאנחנו רגילים אבל בריכת השחיה בו שבתה את ליבם של הילדים.

We arrived at Wanaka and found the Top-10 holiday park 10 minutes to the south of town. This park is a little less organized and clean comparing to other parks in the chain but it has a swimming pool that was the main attraction. 

למחרת הלכנו למוזיאון הפאזלים (Puzzling World) המדהים (גנית – לא הפסקתי לחשוב עליך שם – את היית נהנית מכל רגע). בכניסה למוזיאון יש מעין בית קפה עם שולחנות מלאים במשחקי חשיבה למיניהם. התיישבנו שם והיה מאד קשה לקום. בגלל לוח הזמנים הלחוץ (הזמנו כרטיסים לסרט בשתיים, ראו למטה), הרגשנו שלא מיצינו את משחקי החשיבה ונכנסנו למוזיאון עצמו. המוזיאון בנוי משני חלקים: בראשון יש מגוון אשליות אופטיות, מתמונות תלת מימדיות, דרך חדרים נטויים שבהם נראה שהכל עובד מלמטה למעלה (כולל מים שזורמים למעלה וכסא שאתה מחליק עליו למעלה), ועד חדר של פסלים מתחכמים. בדרך יש גם חדר נטוי שבגלל הפרספקטיבה אתה נראה בו קטן מצד אחד וגדול מאד מהצד השני. כמובן שהילדים הלכו בחדר הזה שוב ושוב ורצו מהר למסך שבחוץ כדי לראות איך הם צולמו בוידאו.

The next day we went to "Puzzling World" museum. It is a world of illusions. When we first went in we found a café where all the tables had all kind of stretch-your-mind games. We sat there to try and solve some of the puzzles and found it very hard to stop. Because of our tight schedule (we had tickets for a movie at 2pm) we had to stop and went into the illusions rooms. In there you can find all kind of illusions: starting with some 3D photos, going through optical illusions and a tilted room where everything looks like going from bottom to top. Even the water looked like flowing up. There was a room where the distance between the floor and the ceiling is different in across the room so a person can look very tiny in one side of the room and a giant on the other side. The kids went through this room again and again and again and then ran out to the screen to see themselves in the video taken.

אפילו השירותים מתחכמים 

החלק השני של המוזיאון הוא מבוך תלת מימדי שאתה הולך בו וצריך להגיע לארבעת המגדלים לפני שיוצאים החוצה. לא פשוט בכלל. התחלנו כולנו ביחד ומהר מאד התפצלנו לתתי קבוצות כאשר אלה נרדמה לאמא על הידיים באמצע הדרך. מזל שסלעית סיימה ראשונה והגיעה לסוף לנוח, לא פשוט ללכת בשמש כל כך הרבה עם ילדה ישנה על הידיים. נבו עבר באמצע לאמא כשהוא הבין שהיא כבר לקראת סיום וגפן ושקד כמעט התייאשו אבל גם הם סיימו ממש בזמן לרוץ לקולנוע. בסופו של דבר מסתבר שכל אחד שפותר את המבוך הולך בו כשלושה עד חמישה ק"מ.

The second part of the museum is a huge maze that one has to find the path to the 4 towers before finding the way out. Not easy at all. We all started together but very soon split to sub-groups. Ella fell asleep in Salit's hands and slept through the maze. Lucky me I finished first so I could rest my arms a bit. Nevo moved to Mom when he realized she is about to finish. Geffen and Shaked almost quit in the middle but finished it too with Dad right on time to go to the cinema to see the movie. At the end we found out that everyone that finishes the maze walks between 3 and 5 Km.

סלעית התחרותית מסמנת שהיא מצאה כבר שלושה מגדלים

בוואנאקה יש בית קולנוע שמציג סרטים רגילים אבל האולם עצמו מעוצב בצורה לא רגילה. חלק מהמושבים הם בתוך מכוניות פתוחות, והשאר ספות במגוון גדול של עיצובים. המקום ידוע גם בשל האוכל המוגש בו. אפשר להזמין אוכל ומכינים לך אותו להפסקה. הזמנו שתי פיצות להפסקה ולקחנו פופקורן ואת עוגיות השוקולד צ'יפס המפורסמות שלהם. ראינו סרט של דיסני בשם "ראלף ההורס" שהיה נחמד מאד. נבו מאד התרשם וגם הגדולים נהנו. אחת הפיצות שהזמנו הסתבר שהיתה מאד חריפה (אולי לזה הכוונה שאומרים לנו שיש שם צ'ילי). יריב גמר אותה כמעט לבד עם עזרה מגפן.

Wanaka has a cinema called "Cinema Paradiso" that plays the same movies as any other movie theatre but it is designed with all kind of seats. You can sit in a car or on comfortable couches and so on. They also serve some food that you can order before the movie starts and get it at intermission. We ordered two pizzas and took some popcorn and their famous chocolate-chips cookies and watched Disney's "Wreck-it Ralph". At the intermission we found two pizzas waiting for us, it was very exciting until we found out that one of them is so spicy only Yariv could eat it (maybe that what it means when they called it Chili-Mushroom pizza).

אחרי הסרט הלכנו לעשות קניות בסופר והתמקמנו על שפת האגם בגן שעשועים המקומי והמושקע. משם עברנו לאגם עצמו אחרי שגפן לא התאפק ונכנס למים, וגרר גם את שקד. היה כל כך נעים שם שכבר התארגנו ובישלנו ארוחת ערב בקרוואן וישבנו בחוץ לאכול על שפת האגם, כולל יין.

After that we stock-up in the supermarket and went to the water front park to give Nevo and Ella some time in the cool playground there. Geffen could not resist it and went into the lake. The water was very cold but Shaked followed him there. It was such a nice evening that we cooked dinner in the campervan and ate it in the park, near the water at sunset, with wine.

את הערב סיימנו מוקדם כי תכננו לצאת למחרת לטיול ארוך ורצינו להתחיל מוקדם בבוקר. למחרת קמנו מאד מוקדם יחסית אלינו ונסענו לעבר עמק "רוב רוי". הנסיעה לוקחת כשעה כאשר בשני שליש מהדרך אין כביש סלול ובעשרת הק"מ האחרונים גם צריכים לחצות "פורדים" שזה זרמי מים על הדרך (גשר אירי בדרך עפר). הגענו לחניה והתחלנו ללכת בערך בעשר בבוקר והיינו מאד מרוצים. המסלול מתואר כרבע שעה עד הגשר התלוי ומשם מסלול הלוך ושוב של כשלוש-ארבע שעות עם עליה של כ-350 מטר. עכשיו אנחנו כבר יודעים שהערכות הזמנים הן בערך חצי ממה שלוקח לנו ואכן לקח לנו כחצי שעה להגיע לגשר התלוי. הנוף שנשקף ממנו יפה מאד וזאת רק הפתיחה.

We made it an early night because we planned an intensive hike and wanted to get an early start. The next morning we woke up very early in the morning and drove to "Rob Roy" valley. The drive takes about an hour, two thirds of the way is a gravel road and in the last ten kilometers there are fords to cross (waterways). We arrived at the car park and started to hike at 10am. The hike is described as 15 minutes walk to the swing bridge and from there 3-4 hours return with a height gain of about 350 meters. Now we knew that we should double these times. Indeed we found the swing bridge 30 minutes after we started. The view from the bridge was stunning and it was only the beginning.

  

אחרי הגשר מתחילה העליה. בערך 5 ק"מ עד התצפית העליונה לקרחון. העליה אכן ארוכה והלכנו אותה לאט אבל ללא עצירות. בדרך פגשנו זוג ישראלים חמוד מרמות מנשה – ענבר ואביב - שעשו מסלול הפוך משלנו. מיד חלבנו אותם למידע על החוף המערבי והאי הצפוני. הם היו מאד אינפורמטיביים ומאד חביבים, נבו התאהב בהם לחלוטין. בתצפית התחתונה נפרדנו מהם. הנוף רק התחיל להתגלות לעינינו. עוד בערך שלושת-רבעי השעה במעלה ההר, נבו כמעט נשבר ובסוף הגענו אל התצפית העליונה. הקרחון נפרס לעינינו במרחק נגיעה. זה היה מרשים ביותר. נבו מיד איתר את ענבר ואביב וטיפס אליהם כאילו הוא לא טיפס את כל ההר עכשיו וכולנו עלינו בעקבותיו. הוצאנו ארוחת צהרים ולקחנו הפסקה ארוכה. בינתיים ירדו כל מי שעלה על ההר והגיעו אנשים חדשים. חבורה של ישראלים פגשו אותנו בשמחה וסיפרו שהם שמעו שיש משפחה ישראלית עם ילדים מתוקים על ההר. איך שהשמועות עושות להן כנפיים...

After the bridge the track starts to climb up. It is about 3 miles to the upper lookout to the Rob Roy glacier. The way up was very long and steep and we walked it slowly without stopping. On the way we met two nice Israeli travelers – Inbar and Aviv – that were traveling in NZ in the opposite direction. We asked them many questions about the west coast and the north island and they were very informative. Nevo fell in love with them completely. They left us in the lower lookout, where the view just started to unravel. 45 minutes higher, Nevo almost lost it by the end; we reached the upper, very impressing lookout point. We were so close to the glacier you could almost touch it. Nevo found Inbar and Aviv immediately and climbed to them. We were all followed and took a long rewarding lunch brake. In the mean time everyone we met went down and new arrivals came up. A bunch of young Israeli told us that they heard that there is a family with cute kids on the mountain. Rumor has it.

  

הדרך למטה היתה יותר מהירה אבל גם התארכה עד בלי סוף. בדרך שטפנו פנים ושתינו מים מהנביעות המקומיות הצלולות להפליא. הגענו בחזרה לגשר בסביבות ארבע אחרי הצהרים, אחרי כשש שעות מתישות אך מדהימות ופגשנו שם משפחה צרפתית עם ילד במנשא וילדה בת ארבע. הם שאלו איך הנוף למעלה והזהרנו אותם שהדרך ארוכה עד למעלה. חצינו שוב את הגשר התלוי והמשכנו לכיוון הרכב. הדרך כולה לקחה לנו כשבע שעות וסיימנו מוקדם משחשבנו.

The way down was faster but seemed longer. On the way we washed our faces and drunk from the very pure creeks. We found the bridge back at around 4pm after exhausting but beautiful six hours. On the bridge we met with a French family with one kid in the carrier and one kids around Nevo's age. They asked us if the view is nice from the top and we warned them about how long it is. We crossed the bridge and went back to the car. It all took us seven hours and we finished earlier then we thought.

חזרנו לאורך דרך העפר ואספנו איתנו שני טרמפיסטים. הדרך היתה כל כך גרועה שהקרוואן התפרק לחלוטין בדרך והיינו צריכים לעצור כדי להבריג דברים בחזרה למקום. הדס לא היתה מאשרת את הדרך הזאת, בטח שלא את המהירות הזאת.

We drove back through the gravel road and took two hitchhikers with us. The road was so bad we stopped on the way to screw back the table back to its place.

הגענו יחסית מוקדם לקמפינג, מה שהשאיר לילדים זמן לשחק מגלשות במדרון הדשא התלול שליד הקראוון, שסלעית חששה שהם יתגלגלו ממנו (והם באמת התגלגלו ממנו, כחלק מהמשחק שלהם), ולשחק עם ברווזים וציפורים אחרות לא מזוהות, שאלה סיווגה תחת השם הכולל "תוכי", משפחה רחבה של עופות שכוללת כזכור אפילו פינגווינים. לסבטה (הגננת של אלה) תהיה הרבה עבודה כשאנחנו חוזרים.

We went back to our camp ground earlier and let the kids play "slide" on the grassy slope near our site. Salit was scared that they will fall off but all of them (including Ella) just slid down again and again. They also played with the ducks and other unrecognized birds that Ella called them all "parrots".

למחרת בבוקר חזרנו למוזיאון הפאזלים לבלות בו את הבוקר, אחרי שלא הרגשנו שמיצינו  אותו, כי רצנו ממנו לקולנוע. הצטלמנו בשלל פוזות, ניסינו לפתור חידות (בהצלחה מסוימת), וקנינו כמה חידות וספרים לילדים, כולל טנטריקס (שמסתבר שהומצא בניו זילנד) וספר חידות בלשיות שהעסיק את גפן ושקדי שבוע שלם.

In the next morning we went back to the "Puzzling World" to do more puzzles. We posed to the camera and bought some puzzle books and games, including Tantric that was invented in NZ. A book of detective puzzles kept Geffen and Shaked busy for a week. 

על הרפתקאותינו והיכרותנו הקרובה (מידי) עם זבובי החול בדרך לחוף המערבי, בפוסט הבא.

More about our adventures and (too) close encounter with sand flies on our way to the west coast – on our next post.