הקטלינס, סוף העולם, שמאלה - The Catlins, very close to the end of the world

קראנו בכמה בלוגים שאיזור הקטלינס (Catlins) (האיזור הדרומי ביותר באי הדרומי) הוא המקום היפה ביותר ואפילו אם יש זמן קצר בניו זילנד, צריך להגיע לשם. אז הגענו לקטלינס עם ציפיות גבוהות מאד. הקטלינס מאופינים בגבעות ירוקות מעובדות ויערות גשם אין סופיים על חופי האוקינוס שם חיים להם יצורי ים שונים: כלבי ים, אריות ים, פיגוינים ודולפינים. קליטה בסלולרי, לעומת זאת, אין שם, ולכן גם לא אינטרנט (מאחר ואנחנו מחוברים לאינטרנט דרך חבילת גלישה סלולרית של טלקום ניו זילנד).

We have read in a few blogs about the Catlins (the southern-most point of the south island) that stated that it is the most amazing part of NZ and even if you only have a short time you should go there. Naturally we started with very high expectations. The Catlins have rolling green hills and endless rain forests on the shores of the Pacific ocean where one can find various marine animals: seals, sea lions, penguins and dolphins. Cellular reception, however, is not abundant, and therefore no internet as well (since we are connected to the web via a Telecom NZ data plan).

התחלנו את הביקור בנסיעה דרומה לאורך החוף. מיותר לציין שמזג האויר לא שיחק לטובתנו והיה קר מאד עם רוח חזקה ביותר באיזור הים. על הנקודה הראשונה, קקה פוינט (Kaka point), עברנו ברפרוף, למרות השם המושך. זה בסה"כ חוף רגיל כך שאם מזג האוויר לא מתאים לשחיה אין הרבה לעשות שם. בנאגט פוינט (Nugget point), לעומת זאת, יש כמה תצפיות דרמטיות של החופים הסלעיים המנוקדים בכלבי ים וכלבי ים פרוותיים, וגולת הכותרת היא המגדלור המשקיף למפרץ מרשים עם סלעים בגדלים שונים פזורים במים באלגנטיות – אלה ה"נאגטס" (גושים קטנים). סלעית נשארה בקרוואן עם הקטנים אחרי שאלה התחילה לרעוד ולהכחיל. בדרך למגדלור עוברים על "סכין", שביל צר כשהצוקים נופלים משני הצדדים. זה כמובן זמן מעולה בשביל גפן ושקד לריב, אבל הצלחתי לנהל את המשבר בלי אף ילד נופל מצוק. עד שחזרנו לקראוון (משהו כמו 25 דקות) מזג האוויר התחלף מגשם ורוח לשמש בלי רוח, ושוב גשם וקר, ושוב שמש וחם, ושוב גשם (דוגמא קיצונית במיוחד למזג האויר ההפכפך בניו זילנד). מצאנו את הג'יאוקאש במגדלור והרווחנו את כוס התה החמה שחיכתה לנו בקרוואן.

את כלבי הים ראינו מלמעלה אבל את הפינגווין צהוב העין עדיין לא ראינו (מוטיב שחוזר על עצמו מאז אואמרו).

We started the tour in a drive south on the sea shore. The weather of course did not work out for us and it was freezing cold with high wind. We drove through the first point – Kaka point – which is a nice beach to swim in. We stopped in Nugget Point to see some amazing lookouts on the oceans and seals and fur seals. The highlight is a lighthouse on the edge of a cliff overlooking rock formations in the water below (the "Nuggets"). Salit stayed in the RV with the two little ones after Ella turned blue from the freezing wind and Yariv walked with the Geffen and Shaked to see the lighthouse. Of course the best time to pick up a fight between them is when they walked on the edge with steep drops on both sides. Yariv managed to reach the lighthouse without losing any kid, found the geocache and they all came back to drink hot tea in the RV.

We saw the seals from the top but could not see any Yellow-eyed penguin (a repeating motif in the last week).

המשכנו לכיוון מפלי פורקנוי (Purakanui Falls), הראשון בסדרה של מפלים שתכננו לראות. תוך כדי נסיעה הגשם התחזק והפך לברד ואנחנו לא היינו בטוחים שזה בדיוק הזמן המתאים ללכת לראות מפלים. המשכנו למרות זאת וכשהגענו לחניה, התבהרו השמיים והשמש הפציעה. לא סמכנו על השמש שתישאר אז הצטיידנו במעילי גשם ויצאנו למפלים. הדרך עוברת ביער גשם קסום עם שרכי ענק ועצים שאנחנו לא מכירים. הכל ירוק ומכוסה טחב. המפל עצמו געש מרוב מים שהתחזקו בעקבות הגשם.

We continued to Purakanui Falls, the first in a series of waterfalls we planned to see. On the way the rain turned into hail and we weren't sure that this is the right time to walk to the waterfall. When we parked the car, however, the sun came out. We put on our rain jackets, just in case, and went out.  The track goes through a magical rain forest with giant ferns and all kind of trees that we didn't recognize. Everything is green and covered with moss. The waterfall was full of water from the rain.

רצינו למצוא גם מקום שנקרא "Jack's Blowhole" שזה מעין בור ענקי שנוצר באדמה (קצת דומה לבולענים של ים המלח, רק הרבה יותר גדול) אבל הגשם שחזר והשעה המאוחרת הבריחו אותנו לאתר הקרוואנים הקרוב שהיה בסיסי ביותר למרות המלצה חמה בלונלי פלנט ובאחד הבלוגים מ-2008. אנחנו מבססים הרבה מהמסלול, האטרקציות ומקומות הלינה שלנו גם על כמה בלוגים מוצלחים, בעיקר של שתי משפחות ישראליות שטיילו כאן, משפחת וייס ב-2008 ולוגאשי ב-2010 (הדס, אלה ה"רנצ'י" וה"רונית בין" של ניו זילנד...). מלבד הבלוגים בעברית ובאנגלית יש כמובן את הלונלי פלנט המיתולוגי (מעניין אם פעם יהיו סיורים בעקבות הלונלי פלנט כמו שיש סיורים בעקבות שר הטבעות. זה בכלל הגיוני?) וה-Trip Advisor עם כל בעיות האמינות המובנות שלו.

We planned to go to "Jack's Blowhole" that is a huge sinkhole in the ground, but because of the rain that came back and the hour, we found the nearest camping ground that was very basic, despite being warmly recommended on Lonely Planet and in one of the blogs from 2008. We are basing a lot of the route planning, attractions, and accommodation also on a few well-written blogs, mostly of two Israeli families that traveled here in 2008 and 2010. Besides the blogs in Hebrew and English there are of course the mythological Lonely Planet and the Trip Advisor, despite its build-in reliability problems.

למחרת זרחה השמש ויצאנו לראות את הקטלינס בהדרם. התחלנו במפלי מתאי (אחרי שיריב שחק את הבדיחה "מתי פורים?") ופרסת הסוס (Matai and Horseshoe falls). הדרך למפלים עוברת (איך לא?) ביער גשם קסום. מצאנו קאש במפל הפרסה – חייבים אולי לציין כאן בעיניין הקאשים – יחסית מאד מושקעים. ברוב הקאשים יש תיבת אוצר עם מתנות מה שהופך את החיפוש ליותר כיף לילדים.

The next morning was warm and sunny so we went out to see the Catlins in the sunlight. We started with Matai and Horseshoe waterfalls. The track to the falls goes through (of course) a magical rain forest. We found the geocache in the Horseshoe waterfall (the Kiwis put many items in these little boxes so the kids enjoy finding them as well).

בדרך למערות הקתדרלה עצרנו לארוחת צהרים בתצפית על חוף הים אבל הרוח הבריחה אותנו בחזרה לקרוואן לאכול. נוף-נוף אבל תנו לנו לאכול את הפשטידת בשר שלנו בשקט. ארוחת צהריים בטיול, לפחות מחוץ לעיר גדולה, מורכבת מלחם, ממרחים שונים (שמטעמי כשרות לא נפרטם), עגבניות (אובססיה של יריב), ולפעמים גם שאריות מארוחת הערב של אתמול או פאי בשר שאפשר לקנות בכל מקום חם (לאכילה מיד) או קר. אחרי כמה נסיונות הילדים הכי אוהבים את פאי הבקר הטחון (Mince Pie).  

On our way to the Cathedral caves we stopped for lunch in a beautiful lookout on the beach but the wind scared us off and we had lunch inside the RV. Great view but let us have our meat pie quietly. Lunch on the trip, at least outside town, is usually composed of bread, various spreads, tomatoes (Yariv's obsession), and sometimes also leftovers from last night's dinner or meat pie which you can buy here practically everywhere either hot (ready to eat) or refrigerated. After several attempts, the kids love best the Mince Pie.

מערות הקתדרלה נוצרו משחיקה של המים את הסלע על החוף. המערות הן ענקיות ואפשר להכנס באחת ולצאת בשניה. מי הים נכנסים למערות וניתן להגיע אליהן רק בשעת השפל. תאמנו את שעת ההגעה לשעה לפני השפל המלא ובאפן מפתיע הגענו בזמן. הדרך לחוף יורדת דרך (מי מנחש?) יער גשם קסום! כשהגענו למטה הורדנו כולנו סנדלים והלכנו יחפים על החוף. מזג האויר היה חמים ונעים והשמש זרחה (מזל גדול). את המערות עברנו מצד אחד לצד השני והפוך. הילדים נהנו מאד מהמים והחול והשמש. כולם נרטבו ברמה כזאת או אחרת רק נבו נשאר יבש (כי הוא היה זהיר). לאלה החלפנו בגדים על החוף אבל לגפן ושקד לא היו בגדים להחלפה ולכן הם נאלצו ללכת עם מעילי הגשם של אבא ואמא שיסתירו את התחתונים. לקח לנו בערך עשר דקות רק להוריד משקד את הסקיני ג'ינס הרטובים שהיא לבשה. היה כיף גדול.

Cathedral caves were created by the force of the sea water on the beach rock. The caves are very high (hence the name) and you can go inside one cave and come out from the second. The ocean water flood the caves so they are open to the public only in low tide. We arranged our time so we will be there one hour before the low tide and surprising enough we made it on time. The track to the beach goes through (you guessed it) a magical rain forest. When we finally found the beach we all took our sandals off and enjoyed the send below our feet. The weather was warm and the sun was shining (lucky us). We explored the caves one way and the other, the kids loved the water and the sand and the sun. All the kids except to Nevo were soaked wet at the end. We had a set dry cloths to Ella but didn't have any of Geffen or Shaked. So they had to ware mom and dad's rain jackets so no one will see them in underwares. It took us about ten minutes to peel off Shaked's wet skinny jeans. We had fun there.

  

'/lllllllllllllll

המשכנו למפלי מקלין (McLean's Falls) ושוב יער גשם קסום ומפלים גדולים ומרשימים. בשלב זה כבר די מיצינו את המוטיב החוזר הזה. הדבר השונה היה הצבע של המים. המים היו בצבע אדום חזק, קצת מזכיר צבע של תה (לילדים היו דימויים יותר צבעוניים).

Next we walked to McLean's Falls, and again a magical rain forest and powerful waterfalls. By now we felt like we saw enough of these. The difference here was the color of the water. It was reddish, a little bit like tea (the kids had more colorful metaphors).

נסענו הלאה לקיוריו ביי (Curio Bay) כדי לצפות בדולפינים ובפינגווינים צהובי עין וגם לישון בקמפינג היחיד באזור. קיבלנו את המיקום האחרון בקמפינג ורצנו לחוף לצפות בפינגווינים. אחרי שבוע שאנחנו רודפים אחרי הפינגווין צהוב העין בכל חוף אפשרי ומאחורי כל מחסה, ראינו קבוצה גדולה שלהם במרחק נגיעה מאיתנו. היינו בעננים. לפעמים צריך לרדוף אחרי משהו הרבה כדי להעריך את החוויה.

We drove to Curio Bay to watch some dolphins and Yellow-eyed penguins and to sleep in the only camping ground around there. We received the last spot available and run to the beach to watch the penguins. Finally after a week we've been chasing these rare penguins on every beach and behind every shelter, we saw about seven of them so close we could almost touch them. Sometimes you have to wait for something to appreciate your experience.

אתר הקרוואנים תוייג מיד כאתר הגרוע ביותר בו שהינו (היה עדיף לעשות חניית חופש בטבע  במקרה הזה). אחרי שיריב הלך למקלחת עם כל הילדים, הם חזרו והזהירו אותי לא להתקרב (גפן שאל אותי בעיניים דואגות "תגיד, אבא, ככה נראות המקלחות בצבא?". הבטחתי לו שלא.). ניסינו שוב את חימום המים למקלחת בקרוואן והפעם הצלחנו!

The camping site was tagged worst of all in our trip (we should have use the freedom parking in this case). Yariv took the kids to the showers; they came back and warned me not to use the showers. We tried again heating the water and this time it worked!

ביומנו השלישי בקטלינס נסענו לסוף העולם. זוהי הנקודה הדרומית ביותר באי הדרומי. אלה נרדמה באוטו ולכן רק סלעית ושלושת הגדולים הלכו להצטלם ליד השלט שמראה שכאן אנחנו קרובים יותר לקוטב הדרומי מאשר לקו המשווה. בחזרה לקרוואן פתאום קיבלנו אות קליטה קטן בסלולרי אחרי שלושה ימים בהם היינו מנותקים לחלוטין מהעולם. מה הדבר הראשון שעושים? בודקים אם יש קאש בסביבה, ואכן היה ואפילו מאד קרוב לקרוואן.

In our third and last day of the Catlins, we drove to the end of the world. It is the most southern point of the south island. Ella slept in the car so Salit took the three kids to the post that point to the south pole on one side and the equator on the other side. Back in the RV we found a single bar of cellular receiving in the phone after three days we were completely disconnected from the world. What is the first thing you do? Check if there are any geocaches around. There was one very close to the RV.

נסענו לעוד מגדלור אחד כדי למצות גם את החויה הזאת ומצאנו לידו עצים יפים שהילדים מאד נהנו לטפס עליהם.

We went to see one last lighthouse and found some great trees to climb.

  

לסיכום ניתן להגיד שאיזור הקטלינס הוא חביב אבל הוא קצת מוערך יתר על המידה. הנוף הדרמטי של איזור הפיורדים (עליו נספר בפוסט הבא) עונה טוב יותר להגדרה של "אסור לפספס".  

To summarize, we felt the Catlins are nice but a bit overrated. The very dramatic views of Fjordland (coming up in our next post) fall better into the "must see" spot.