הר קוק (Mount Cook)

טוב, אז הצלחנו להתנסות סוף סוף בחניה יבשה, או כפי שהקיווים מכנים אותה קמפינג חופש (Freedom Camping). כשיצאנו מחצי האי בנקס ראינו שאין שום נקודת עצירה מעניינת עד ההרים אז החלטנו "לדפוק נסיעה" למרות השעה המאוחרת. עצרנו לקניות בסופר ובחניה שלו הכנו ארוחת ערב, אכלנו, וקילחנו את הילדים. הרגשה קצת מוזרה, אבל זה כל הרעיון בקראוון. ואז, נסענו ונסענו ונסענו עד שבסביבות אחת עשרה בלילה הגענו לחניון בצד הדרך שיש בו מים ושירותים (גועל נפש). בבוקר גילינו שאנחנו באמצע כר דשא יפהפה מוקף באשוחים. חניה יבשה היא דרך נפלאה לגלות את כל הדברים שלא עובדים טוב בקרוואן, למשל – חימום המים למקלחות.

סלעית התנסתה פעם נוספת ביכולותיה כספרית והורידה את כל הבלורית של גפן. תספורת פאנקיסטית משהו עם כל מיני שוונצים באורכים שונים... המסקנה היא בעיקר שצריך ללכת למישהו שמבין.

Okay, so we finally tried what the Kiwis call "Freedom Camping", i.e., parking in a non-camping ground site for the night. When we left the Banks Peninsula we saw there are no points of special interest between there and the mountains, so we decided to keep driving as much as we can. We stopped in a supermarket for shopping and right there in the parking lot we had dinner and washed the kids in the RV. Then we drove on and on and on until, at about 11pm, we found a place to stop. In a place with a tap for water and bathrooms (gross). In the morning we found out that we are in a middle of a lawn surrounded by pine trees. Beautiful. Freedom parking is also a great way to discover all the things that don't work well in the campervan – e.g. warm water.

Salit tried one more time to be a hair dresser and cut Geffen's hair. The main conclusion is to go to a pro.

בבוקר התחלנו לטפס לכיוון ההרים. הכיוון היה אגם טקפו (Lake Tekapo) ממנו אמור היה להיות נוף עוצר נשימה לכיוון האלפים הדרומיים. לאורך הדרך העננים לא נראו מבטיחים וכשהגענו לאגם אכן ירד גשם ללא הפסקה ונשבה רוח במאות ק"מ לשעה. לא היה מה לדבר על טיול רגלי. אז הושבנו את עצמנו בבית קפה על שלוש כוסות קפה ושלוש כוסות שוקו (למרות ההתנגדות של אלה שגם רצתה קפה, ועוד מאמא בלי סוכר).

In the morning we started climbing the mountains. The direction was Lake Tekapo. The scenery from this lake is supposed to be a breath taking. Along the way the clouds accumulated and by the time we reached Lake Tekapo the rain didn't stop and the wind picked up heavily. There was not much point talking about a hike. So we sat in a small Café over three cups of coffee and three cups of hot chocolate (despite the very loud objection of Ella that wanted to drink coffee – from mom without sugar). 

אגם טקפו הוא האגם הראשון מתוך שמונה אגמים מלאכותיים שמרכיבים ביחד את המערכת ההידרואלקטרית שמספקת חשמל לאי הדרומי. אנחנו עוד ניסע לאורך כל המערכת עד שנגיע למפל האחרון (והגדול מכולם). בגלל שהמים שבאגם מגיעים מהקרחונים שעל מדרונות ההרים הגבוהים, במים יש הרבה "קמח אבנים" שהופך אותם לצבע טורקיז עמוק ומדהים. רק יריב אמר ש"לייק לואיז ברוקי'ס הקנדים יותר יפה" ו"ראית אגם מי קרחונים טורקיז אחד ראית את כולם".

Lake Tekapo is the first of eight artificial lakes that constitute the South Island hydro-electric system. We will drive along this whole system up to the last impressive waterfall. Because the water in the lake comes from the glaciers in the high mountains, they contain "rock powder", that gives the water a deep turquoise color. Only Yariv says that "Lake Louise in the Canadian Rockies is much more impressive" and "you've seen one glacial lake, you've seen them all".

האיזור נקרא "מקינזי" על שם גנב כבשים מהמאה ה-19.

בעיירה הקטנה עצמה אין הרבה מה לעשות מלבד כנסיה קטנטנה "כנסיית הרועה הטוב" (כנראה שלא על שם מקינזי גנב הכבשים, אם כי האירוניה בולטת) שאמורה להיות בעלת הנוף המדהים ביותר. זוגות מכל רחבי ניו זילנד ואפילו מארצות אסיה השונות מגיעים לכאן כדי להצטלם ליד הכנסיה. מה יכולנו לעשות? הצטלמנו גם אנחנו, רק שלא רואים את הנוף בגלל מזג האויר. "אטרקציה" נוספת ליד הכנסיה היא פסל של כלב רועים. נחשו למה. אולי זה הכלב של מקינזי.

This area is called McKenzie County after a famous sheep thief.

 In the town itself there's not much to do except see a little church "the good shepherd" (probably not after McKenzie but one has to admit it is a bit ironic). That has the most magnificent view in the country. Many couples from around New Zealand and Asia are coming to do their wedding pictures here. What could we do? We took picture the kids with the church (without the view because of the weather). One more "attraction" in town is a statue of a shepherd dog. Guess why. Maybe it is McKenzie's dog.

כל אחר הצהריים והלילה נשבו רוחות והיה טפטוף מעצבן – אבל הילדים לא וויתרו על כל הפוגה בגשם והלכו לגן שעשועים.

The rain and winds didn't stop all afternoon and night – the kids took advantage of a short brake in the rain and went to the playground in the camping.

למחרת בבוקר זרחה השמש והיה חמים ונעים. מאושרים ממזג האויר נכנסו לבגדי הליכה וניסינו להגיע להר ג'ון – שהיה סגור בגלל רוחות. לא הבנו למה והמשכנו לנסוע לאורך האגם. הנוף אכן היה יפה. בדרך אספנו קאש אחד.

The next morning was shiny and warm. Happy with the weather we dressed up for hiking and headed to Mt John – that was closed due to high wind. We didn't understand why but kept on driving by the lake. The scenery was astounding, and we found another geocache.

משם המשכנו לכיוון הפארק הלאומי הר-קוק (על שם קפטן קוק ש"גילה" את ניו זילנד אחרי שגילו אותה המאורים וקפטן אבל טסמן ההולנדי). בדרך הרוח חזרה והקרוואן נדד על הכביש כמו ספינה בים. עצרנו לארוחת צהרים של סלמון מעושן ליד אגם פוקקי (Lake Pukaki), האגם השני במערכת, ומשם להר קוק. בדרך הרוחות התחזקו והגשם לא הפסיק לרדת. כשהגענו להר קוק היה שמונה מעלות בחוץ, גשם ורוח. מיותר לציין שאת ההרים בכלל לא ניתן היה לראות. נכנסנו למלון המפורסם של הכפר האלפיני, ה- "Hermitage" שמוקדש לאיש הראשון שהגיע לפיסגת האוורסט: סר אדמונד הילרי. הילרי היה מטפס הרים ניו זילנדי והר קוק הוא ההר הרציני הראשון שהוא טיפס עליו ושנטע בו את הכמיהה לפסגות ("לטפס על ההרים כי..." – נו, מאיפה, ומה ההמשך?). במלון מצאנו שיש קולנוע קטן עם כיפה של פלנטריום ואפשר לקנות פס לכל היום לראות כמה סרטים שרוצים (הם כנראה מנוסים עם מזג האוויר). אנחנו ראינו שלושה והילדים ראו חמישה.

From there we continued to Mount Cook national park (named after the famous captain Cook that "discovered" New Zealand after it was discovered by the Maori and Dutch captain Abel Tasman). On our way, the wind picked up again and the RV was sailing like a ship at sea. We stopped for a smoked salmon lunch by Lake Pukaki (the second lake in the hydro-electric system), and then continued on to the national park. The rain started now and when we got there it was almost freezing, windy and rainy. The mountains could not been seen at all. We went into the "Hermitage" hotel. This hotel is dedicated to the first man who reached the summit of Mt Everest: Sir Edmond Hillary. He was a New Zealander and the first mountain he climbed was Mt Cook. At the hotel we found a little theater with a planetarium dome. You can buy a 48 hours pass and watch as many movies as you like (they are probably experienced with the weather). We watched three movies and the kids watched five.

עדיין לא מיואשים, עצרנו ללילה בקמפינג הקטן שבקצה האגם. המים החומים שיצאו מכל הברזים קצת הטרידו אותנו אבל חשבנו לעצמנו "נו, אגם פוקקי, למה אפשר לצפות?".

למחרת שוב זרחה השמש והיה חמים ונעים. ניסינו לא לטעת בלב תקוות מיותרות אבל אכן היה יום מקסים. החלטנו לעשות את המסלול של Hooker valley שכולל שני גשרים תלויים. כבר בתחילת המסלול הסתבר שהגשר השני ניזוק בסופה האחרונה ולכן ניתן לעשות רק כחצי מהמסלול. הבחירה בדרך הזאת התגלתה מהר מאד כמדהימה. בהתחלה ראינו את הר קוק עצמו (ההר הגבוה בניו-זילנד: 3754 מטר מעל פני הים) המכוסה כולו בקרחונים. אחר כך ראינו קרחונים שונים ואגם ומים והרים וכל מה שיכולנו ולא העזנו לחלום עליו.

We haven't lost all hopes yet. We stopped for the night in the camping ground north of Lake Pukaki. On the next morning the sun came out again and it was warm and nice. We tried not to get our expectations too high but indeed it was a great day. We decided to do the Hooker Valley track which has two swinging bridges. When we started to hike we found out the second bridge was damaged in the last storm so it cannot be crossed over. That meant we could only hike half of the trek. The trek was amazing. The scenery was unbelievable. Right from the start we saw Mount Cook itself (12316 feet) all covered with glaciers. Then we saw other glaciers, a lake, water and mountains. Everything we didn't dare to dream of.

 בדרך עצרנו לפיקניק צהרים.

We stopped on the way for lunch.

מאחר והמסלול התקצר לנו, הוספנו שתי נקודות נוספות. הראשונה תצפית לכיוון הר קוק ואגם מולר שנקראת Kea Point. קיאה היא ציפור ניו זילנדית. לא ראינו שם ציפורי קיאה אבל פגשנו קבוצה מדרום קוריאה שהתפעלה ביותר מכך שאנחנו מישראל. הם התעקשו להצטלם איתנו ולימדו אותנו שבקוריאנית במקום cheese אומרים בתמונות kim-chi. לצערנו, לא היתה לנו את המצלמה באותו הרגע כך שנסמוך עליהם שיעבירו לנו את התמונות במייל.

Since the trek was shorter then we wanted, we added two more short walks. The first was a lookout to Mount Cook called Kea Point. Kea is a New Zealand bird that looks like a parrot. We didn't spot any Keas but we met a Korean group that was very impressed with the fact that we are from Israel and asked us to take some pictures of us with them. They taught us that in Korean when one take your photo you say "Kim-Chi" instead of "Cheese". We still have to find out what it means. 

הנקודה השניה היא תצפית על קרחון Tasman (על שם ההולנדי). מטפסים במשך 10 דקות אינטנסיביות ומגיעים לתצפית שם נושבת רוח מטורפת. כשחזרנו לקרוואן, עצר לידנו מישהו וסיפר שהוא היה בקרחון עצמו ונתן לנו חתיכת קרח מהקרחון. שקד הכניסה את הקרח למקפיא שלנו, לתת לקרח עוד כמה ימים של חסד לפני שהוא מפשיר אחרי כמה עשרות אלפי שנים.

The second walk was a lookout on the Tasman Glacier (named after the Dutchman). You climb 10 intensive minutes to reach a wind swept lookout. When we were back in the RV, we met someone that told us that he was in the glacier itself and gave us a piece of ice taken from it. Shaked put it in our freezer, to give it a few more days before it will melt down after a few ten of thousands of years.

חזרנו עייפים אך מרוצים עד מאד לאותו קמפינג שבו ישנו לילה קודם. אכלנו ארוחת ערב שישי כולל קבלת שבת מאולתרת (עם דיסק שירי שבת ברקע), התקלחנו במים חומחומים, עשינו 12 קילו כביסה, ושלושת הילדים הגדולים ראו חלק מ"שר הטבעות 3" במועדון – הכנה למחר...

Happy and exhausted we went back to the same camping ground from last night. We had a Friday night dinner (with Sabbath songs in the background), took a brown water shower and did 30 pound laundry. The three older kids then watched the third movie of "Lord of the Ring" trilogy as a promo for tomorrow…