שר הפינגווינים – מאגם פוקאקי לאואמרו (Lord of the Penguins – Lake Pukaki to Oamaru)

בבוקר כשקמנו גילינו ציפור שבאה לבקר אותנו. היא חיפשה אוכל ליד הקרוואן ולא פחדה מאיתנו בכלל. מבירור מאוחר יותר, כנראה שמדובר ב-Waka.

Waking up in the morning we found a bird looking for food around our RV. It didn't fear us at all. From some birds books we looked it is probably the Waka.

ערב קודם, באווירת השבת שהשתררה עלינו, הזמנו מקום לסיור מומלץ ביותר ב-Trip Advisor של שר הטבעות. קצת יקר אבל, מה, נגיע לניו זילנד ולא נשתתף בסיור של שר הטבעות?

הילדים התחילו לבנות את ההתרגשות כבר בערב. גפן לא הפסיק לדבר על זה והדביק את נבו ושקד בהתלהבות. קמנו בבוקר בהתרגשות ונסענו לטוייזל (Twizel) לסיור. בדרך הקנטנו את גפן שאנחנו באיחור ויכול להיות שלא נגיע בזמן...

The night before, in the weekend mood, we booked a highly recommended tour (by TripAdviser) of Lord of the Rings. Very expensive, but we can't be in New Zealand and not see any of the locations of Lord of the rings. The kids were very excited, Geffen was chatting about it constantly and Shaked and Nevo cooperated with him. We got up and left to Twizel for the tour. On the way we tried to convince Geffen that we are late and could not make it.

בטוייזל פגשנו את דון המדריכה שיודעת כל מה שאפשר לדעת על שר הטבעות וטרילוגיית הסרטים המפורסמת, ואפילו על ההוביט. למעשה, היא אפילו השתתפה בצילומי ההוביט שהיו באותם אתרים לפני שנה בתפקיד ניצב, היתה ב-13 ימי צילומים. באיזשהו שלב היא אפילו שיחקה דמות מתה, רק שהיא לא יכלה לספר לנו יותר מדי כי היא חתמה על הסכם סודיות כמו כל משתתפי ההפקה מהשחקנים הראשיים ועד אחרון הנהגים והמנקים. יש סיפורי זוועה על תביעות במיליוני דולרים על אנשים בודדים שהעיזו לחשוף תמונות ואינפורמציה אסורה ב-Facebook.

In Twizel we met Dawn the tour guide that knows everything about the trilogy and about the Hobbit. In fact she even participated in the filming of "The Hobbit" as an extra as a dead creature. She could not tell us more then that because she signed a confidentiality agreement like everybody else that were on the set, including the drivers and cleaners. She told us about some million dollars low suits of people that showed photos on Facebook.   

ביקרנו באתר הצילומים המדהים שבו התרחשו כמה מקרבות הסוסים בסרט (הקרב של האלה באלו האחרים והקרב של האלאים בכאלו) והנאום של איכקוראימלו (דון וגפן כנראה ידעו על מה מדובר). קשה להגיד שרואים משהו מרשים חוץ משדה. אבל מסתבר שזה מה שהבמאי חיפש. שדה שלא רואים בו עקבות אדם. הצטלמנו עם תחפושות וכלי נשק (אמיתיים ומפחידים) והילדים היו בעננים. עשינו סימולציה של הסתערות סוסים, בקיצור מגניב אם אתה זורם עם זה ואנחנו זרמנו. במחיר הזה בטח שזרמנו. פעמיים זרמנו.

We visited the amazing location where some of the famous horse battles took place (these who fought those) and the speech of whatshisname (Geffen and Dawn knew perfectly well what they are talking about). It's hard to say that you see something more then an empty field but that what the director wanted: an empty field with no man-made objects. We took some photos with costumes and weapons (real ones, scary) and the kids were very excited. We also simulated the horse battle by driving very fast. To sum this attraction – in this price you have to enjoy every minute of it and we did.

אם כבר הזכרנו את Trip Advisor, צריך לדבר על מה ההמלצות שם שוות. למשל במקרה הזה ההמלצות היו חמות. אלא מה, מדובר באופרציה של אישה אחת שמוציאה את הסיורים האלה שהם נחמדים אבל מאוד יקרים בשביל מה שמקבלים, רק שאף אחד לא כתב על זה כלום ב-Trip Advisor. למה? לא יודע. אולי לא הרגישו נעים.

If we already mentioned TripAdviser, one has to check the recommendations there. This top-rate attraction is a one woman operation that does these tours. The tours are nice but highly over priced.

משם המשכנו לאומאראמה (Omarama) לראות את צוקי החימר. מסתבר שהדרך לצוקים קצת הרוסה ואת העליה האחרונה נאלצנו לעשות ברגל. בכלל את הדרך לשם והרוורס שעשינו בשביל לצאת הדס לא היתה מאשרת. הצוקים עצמם מרשימים בצילום הרבה יותר מאשר במציאות. סה"כ עצירה מיותרת.

From there we continued to Omarama to see the clay cliffs. Apparently the road to the cliffs is not the best one and the last uphill we had to do on foot. The cliffs themselves look better in the photographs then in real life.

המשכנו לנסוע לאורך המערכת הידרו-אלקטרית עד שראינו את המפל האחרון.

We continued along the hydro-electric up to the last waterfall.

בהמשך הדרך לאואמרו (Oamaru) עצרנו בסלעי הפיל (elephant rocks) שנראים כמו גן שעשועים טבעי. הילדים נהנו מאד לטפס על כל סלע וסלע. כולל נבו ואלה שעלו לגבהים מפחידים מאד. המקום נמצא על קרקע פרטית ומשמש (כמו כמעט כל מקום) כמרעה לכבשים. מאד פסטורלי ויפה עד שמסתכלים על הקרקע ומבינים שהרבה כבשים משאירות אחריהן הרבה...

On our way to Oamaru, we stopped to see the Elephant Rocks that look like a natural, giant playground. The kids enjoyed climbing up the rocks including Nevo and Ella that climbed to very scary heights. This place is a private land and is used (like everywhere else) for the sheep. Very tranquil place, only when you look down you see what the sheep drop.

כראוי למסורת שהתפתחה לאחרונה, לא מגיעים לקמפינג לארוחת ערב. בישלנו ליד סלעי הפיל את האוכל ואם הרוח לא היתה מתחילה גם היינו אוכלים בחוץ. מיהרנו לאכול כדי להגיע לאואמרו, לקבל את הפינה שלנו בקמפינג ולרוץ לראות את הפינגווינים הכחולים שיוצאים ברדת החושך מהים. מילה אחת על החושך – שיא הקיץ בהמיספרה הדרומית אומר שהשקיעה היא בסביבות תשע ורבע בערב והחושך יורד בסביבות עשר. במקום יש מושבה מאד גדולה של פינגווינים כחולים שבעיקרון כדי לראות אותם צריך להיכנס לשמורה שעולה 20$ לאדם (בילוי של שעה). קצת התעצבנו מהמחיר הגבוה והחלטנו לנסות לראות את הפינגווינים מהרציף שליד, מחוץ למרכז הפינגווינים, עם ערב רב של תיירים שלא התאים להם להוציא סכומים כאלה. הצלחנו לראות מרחוק מאד חבורה של פינגווינים יוצאת מהמים ועולה לחוף ואז יצאה "ניצה" ממרכז הפינגווינים וגירשה אותנו משם (גפן ושקד זיהו אותה כניצה). הלכנו, חזרנו, ניצה שוב יצאה והעמידה פנים שהיא מתקשרת למישהו. טוב נשברנו, מאוכזבים מאד חזרנו לכיוון הרכב כשלפתע תכונה על החוף ליד רציפי האוניות משכה את תשומת ליבנו. כאשר התקרבנו, הסתבר שמושבה קטנה פרשה מהמושבה הגדולה ויוצאת ממש לידינו מהמים. פינגווינים הן חיות מאד ביישניות ולכן צריך לנסות ולא לזוז ואסור בשום פנים ואופן להשתמש בפלאש בצילום. בכל פעם שמישהו צילם עם פלאש הן רצו בחזרה להתחבא. כאשר לא זזנו הן עברו מרחק נגיעה מאיתנו. חויה שלא יכולנו להתנתק ממנה. ואז, אחרי שאנחנו מדברים על הפינגווינים כל כך הרבה זמן, אלה הסתכלה עליהם ואמרה בשמחה "תוכי!". לך תשקיע בילדים.

As we got used to lately, we don't arrive at the campground for dinner. We cooked and ate dinner by the elephant rocks. We ate quickly and drove to Oamaru, received our site in the campground and rushed to see the Blue Penguins that come out of the ocean at dusk. One word about dusk – here in the southern hemisphere, we are in mid-summer. This means that sunset is around 9:15pm and it is completely dark by around 10pm. Oamaru is a home of a very large penguin colony. To be able to see them, one has to go in a penguin center at the price of $20 per person. We didn't want to pay such a price and decided to try and watch them from a near by pier. We were able to spot a large group coming out of the water and then came someone from the penguin center and through us out. Disappointed we headed back to our car when we noticed some gathering along the boats pier. Apparently a small group of penguins left the colony and are coming out of the water right toward us. Penguins are very shy animals and therefore we didn't move (and didn't use our flash in the camera) and they walked so close to us, we could almost touch them. Unbelievable experience. And then, after we talked about penguins so much, Ella pointed on them and happily announced "Parrot". Go figure.

אואמרו היא עיירה ויקטוריאנית קטנה. הם גאים מאד בשימור של הרובע העתיק והיפה מצד אחד ובתמיכה רחבה באומנות עכשווית, ספציפית ב-Steampunk שזה פחות או יותר ליצור כל מיני פסלים מחלקי כלי רכב, רכבות וכו'.

Oamaru is a small Victorian town. They are very proud in the conservation of the old buildings together with supporting of contemporary art called "Steampunk". Steampunk is more or less constructing all kind of things from old trains, cars etc. 

ביום ראשון בבוקר קמנו לקול גשם שוטף. החלטנו לקחת את הבוקר לאט (מה עוד אפשר לעשות?) ואכלנו פנקייקים. אחרי שהעמדנו את הכביסה, השמש יצאה ונעשה ממש חם. ירדנו לשוק האיכרים המקומי שנמשך לתוך גלריות ברובע העתיק. הכביש היה סגור לתנועת מכוניות ויכולנו להסתובב ללא פחד, עד שנבו יצא לבד מאחת החנויות וחיפש אותנו בסוף הרחוב. כל האנשים ידעו מיהו עד שיריב מצא אותו.

On Sunday morning we opened our eyes to the sound of rain. We took the morning easily and made a pancakes breakfast. After we loaded the washer, the sun came out and it was warm. We went to the local farmers market that is part of the old quarter galleries. The road was closed to cars and we could walk freely without worries…until Nevo stepped independently out of the galleries and lost us. Everybody in the street heard him crying until we found him. 

המשכנו לגלרית ה- Steampunk בה גפן הרגיש שהוא הגיע הביתה. כל כך ריגשה אותו האומנות והאפשרויות הבלתי מוגבלות לשחק בגרוטאות שהיה מאד קשה להוציא אותו משם. נסענו ברכבת הישנה לנמל וראינו עוד כמה פינגווינים בתוך הקינים שלהם. בערב ניסינו לראות את הפינגווינים צהובי העין, ללא הצלחה.

From there we went to the Steampunk gallery and Geffen wanted to stay there forever. He was so excited of the possibilities it was very hard to get him out of there. We took the old train on a ride across the harbor and saw some more penguins in their nests. In the evening we tried to spot the Yellow eyed penguin with no success.