דנידין וחצי האי אוטאגו - Dunedin and the Otago Peninsula

לפני שאתם קוראים את הפוסט הבא אתם מתבקשים לפתוח את הלינק הבא בחלון אחר:

http://www.youtube.com/watch?v=crriK1z8sLw

באמצע דנידין יש מקום מיוחד שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד... מפעל השוקולד "קדברי". אמנם אניני טעם בשוקולד לא ממש מחשיבים את השוקולד הבריטי "קדברי" כשוקולד משובח – מין שוקולד מתוק מדי ושמן מדי עם פחות מדי קקאו, כמו "ממתקי מוטי" לפני שנות דור – אבל בינינו ילדים הם לא ממש אניני טעם בשוקולד.

In the middle of Dunedin there's a special place where you can stand in the street and smell… Chocolate! It's true that chocolate experts don't really consider the British chocolate "Cadbury" a fine chocolate – somewhat too sweet and too creamy with too little cocoa – but, hey, kids are not really chocolate experts.

http://www.youtube.com/watch?v=DHFFol-8REI

הדרך לדנידין עוברת על חוף הים. בדרך ראינו דוכן ירקות ופירות לא מאויש שבו אתה אמור לקחת מה שאתה רוצה ולהשאיר כסף בתיבה. היינו כל כך המומים שסומכים על אנשים ככה שהיינו חייבים לצלם וגם השארנו את הסכום המדויק אחרי שלקחנו שלל פירות וירקות העונה כולל עגבניות מתוקות במיוחד.

The way to Dunedin passes on the coast. On the way we saw an unmanned fruit and vegetable stand, where you're supposed to take what you want and leave money in the box. We were so amazed that people trust you this way that we had to take a picture AND we left the exact sum after taking a selection of the season's fruits and veggies including extra sweet tomatoes.

דוכן פירות וירקות על הדרך

עצרנו סתם באמצע הדרך להתרשם מהחוף. הילדים אספו צדפים וחיפשו צדפות פאווה, גפן כמובן נכנס למים (הקפואים!!!) ויריב חיפש קאשים בפחות ויותר הצלחה. צדפות פאווה הן צדפות גדולות וצבעוניות שמצויות ברבים מחופי ניו זילנד. הן ערך טבע מוגן, בערך. כלומר, מותר לאסוף מהחוף צדפות פאווה אבל לכל היותר 8 צדפות ביום. בחופים התיירותיים שבהם היינו היו צדפות כאלה אבל לא מרשימות במיוחד. בשביל צדפות יפות וגדולות במיוחד צריך להרחיק לחופים הנידחים יותר או לשלם משהו כמו 12 דולר לצדפה בחנות מזכרות.

We stopped on the way to take a look at the beach. The kids collected shells and looked for Paua shells, Geffen of course went into the freezing water, and Yariv looked for cache with a medium level of success. Paua Shells are large colorful shells which can be found in many NZ beaches. They are protected, sort of. Meaning, you can collect Paua shells from the beach but at most 8 per day. The touristic beaches we visited had such shells but not very impressive. For the nice and big ones you need to go far to remote beaches or pay 12 dollars per shell at a gift shop.

נבו מוצא ג'יאוקאש

שקדי עם הצמה שקלעו לה באואמרו

אלה וגפן סוקרים את יבול הצדפות של החוף

משם המשכנו לסלעי מוארקי (Moeraki Boulders) שהם מעין סלעים עגולים לגמרי שזרוקים על החוף בקטע אחד קטן של החוף. כמובן שיש על זה אגדה מאורית. הילדים כבר פיתחו יכולת להמציא אגדות מאוריות בעצמם, זה לא כל כך קשה: קח איזה אל או שניים, סירה, מישהו כועס על משהו והשאר כבר זורם מעצמו. בכל מקרה, קצת שיחקנו על הסלעים אבל הקור הבריח אותנו לקפה ושוקו בבית הקפה הסמוך.

From there we continued to the Moeraki Boulders which are completely round boulders scattered on the beach in a small area. Of course there's a Maori legend about this. The kids already developed an ability to invent Maori legends by themselves, it's not hard: Take a god or two, a boat, someone is angry at something, and the rest just flows from that. In any case, we played on the boulders until the cold drove us away to the adjacent Café for coffee and hot chocolate.

בסופו של דבר עצרנו בנקודה אחרונה בתוך הכפר מוארקי הסמוך בה ראינו מושבה ענקית של כלבי ים.

Finally, we stopped at a last point (Moeraki Village) where we saw a huge seal colony.

משם הגענו לדנידין העיר והתמקמנו באתר קרוואנים קטן שהמליץ לנו עליו זוג קנדי שפגשנו באקרואה. האתר מאד ביתי וחביב (Leith Valley Holiday Park). דנידין עצמה היא עיר נחמדה, ממוצא סקוטי ("דנידין" הוא שמה הסקוטי של אדינבורו) בפתח חצי האי אוטאגו לחופי האוקיינוס השקט.

We arrived at Dunedin at a small camping site recommended by a Canadian couple we met in Akaroa. The place is very cozy and pleasant (Leith Valley Holiday Park). Dunedin itself is a nice city, of a Scottish origin ("Dunedin" is Edinborough's Scottish name) at the mouth of the Otago Peninsula on the Pacific coastline.

התחלנו בטיול בחצי האי אוטאגו. במקום הגבוה בחצי האי עומדת טירה (היחידה בניו זילנד) עם גנים חביבים בעלי מוטיב חזק של עליסה בארץ הפלאות ותצפיות מרשימות למפרץ.

We started touring the Otago Peninsula. In the tallest point on the Peninsula a castle stands, the only one in New Zealand, with nice botanic gardens with a strong motif of Alice in Wonderland and impressive panoramas to the bay.

משם המשכנו לאורך החופים (נהיגה מפחידה קצת על כבישי עפר או ממש על קו המים ללא מעקה בטיחות). ניסינו למצוא כלבי ים או אריות ים בחוף "אלנס" (Allans Beach) אבל לשווא (מצאנו רק כבשים), אז נסענו לקצה חצי האי, שם התמקמה לה להקה של אלבטרוסים, עוף מרשים בעל מוטת כנפיים של 3 מטרים. את פנינו קיבלו שם מאות רבות של שחפים שרבצו בכל פינה וחגו באוויר בצרחות מקפיאות דם ומחרישות אזניים, במחווה ציפורית להיצ'קוק. ביניהם השתלבו 2-3 אלבטורוסים ענקיים והתיירים החליפו ביניהם רשמים והסברים לגבי איך להבדיל בין שחף לאלבטרוס. בין מאות השחפים על הקרקע היו גם כמה שחפים מתים. פגשנו את עובדת המקום שנפלה בחלקה הזכות לאסוף את השחפים המתים. היא הסבירה לנו שהם הולכים מכות ולפעמים פשוט הורגים אחד את השני אבל התיירים לא אוהבים לראות את זה אז הם אוספים את הגופות מדי פעם. הפעם, היא סיפרה לנו, מניין הגופות (body count) הוא 3. (רק לי הקטע האחרון עושה אסוציאציה של כתבה של קירשנבאום?)

We continued along the shore (slightly scary driving on unpaved roads or next to the water without a security fence). We tried to find seals or sea lions in Allans Beach but in vain (found only sheep), so we drive to the tip of the peninsula where a colony of Albatrosses found a home. The Albatross is an impressive bird with a 3 meter wing span. We were welcomed by hundreds of seagulls lying everywhere and  circling through the air with terrifying loud yells, in an aviary tribute to Hitchcock. Among them, there were also 2-3 huge albatrosses and the tourists exchanged explanations about how to tell an albatross from a seagull.

אלבטרוסים בשמי אוטאגו

בחוף ממול פגשנו כלב ים באופן אישי. השתדלנו לשמור ממנו מרחק בטחון של 10 מטרים לפי ההוראות חוץ מגפן ואלה שהגיעו קרוב יותר אליו (שניהם בגיל שבו אתה לא ממש מכבד גבולות וכללים).

In the beach on the other side we met a seal up close and personal. We kept a safe distance of 10 meters according to the rules expect Geffen and Ella which approached closed – they are both at ages in which you don't really respect rules and boundaries.

חזרנו לקמפינג החביב שלנו בזמן לגשם הערב (כל הימים האחרונים דפוס מזג האויר דומה: קר כל היום ולפנות ערב מתחיל גשם עד הבוקר) ולארוחת ערב דשנה.

הילדים בילו את הערב והבוקר באקסטזה של ציפיה לביקור במפעל השוקולד למחרת. הם לא התאכזבו, ועל כך קיראו בבלוג של גפן ונבו: http://tzaban.blogspot.co.nz/2013/01/3-4.html

בסוף היום של השוקולד והעיר דנידין קיווינו לנסוע לנקודת תצפית יפה על העיר והמפרץ ("סיגנל היל") אבל כאמור הגשם הגיע בזמן אז בילינו בקמפינג.

We went back to our nice campground in time for the evening rain (all last days display the same weather pattern: Cold all day and in late afternoon it starts to rain until the next morning) and a hearty dinner.

The kids spent the evening and morning in ecstatic anticipation to the Cadbury factory tour the next day. They were not disappointed – read about it in Geffen and Nevo's blog: http://tzaban.blogspot.co.nz/2013/01/3-4.html

At the end of the chocolate and town day we hoped to have dinned at a nice lookout on the city and bay ("Signal Hill") but the rain came on time to keep us at bay.

למחרת בבוקר קינחנו את הטיול בדנידין ב"טרק" קטן ברחוב בולדווין, הרחוב הכי תלול בעולם (שיא גינס). עלינו כולנו בלי בעיה, עד הסוף, כולל נבו, סלעית עם הברכיים, ואלה על הגב של אבא מעודדת אותו מהיציע. הגדילה לעשות מכולם שקדי שעשתה גלגלון במעלה הרחוב!

The next morning we finalized the Dunedin visit with a small "trek" up the Baldwin street, the world's steepest street (Guinness record and yes, it is steeper than SF). We all went up, including Nevo, Salit with her knees, and Ella on dad's back cheering from the balcony. Shaked was the main hero, doing a cartwheel up the street!