אקרואה וחצי האי בנקס

אחרי שקיבלנו את ג'ימי הג'מוס (הקראוון), סלעית השתלטה על ההגה ויצאנו מהעיר בכביש המתפתל לכיוון חצי האי בנקס. לנהוג בקראוון? בצד שמאל?? בכבישים צרים ומפותלים??? לא בעיה בשביל הבת של דודו...

הזמנו מראש מקום באתר הקרוואנים שמעל העיר אקרואה והוספנו חמישה דולר למיקום עם נוף. לא תיארנו לעצמנו כמה זה שווה! זה הנוף שראינו מהקרוואן:

התארגנו לפיקניק מהיר. כשיריב קנה את היין הכי זול בחנות הוא חשב על איזה "יין הבית" איטלקי אבל בפועל קיבל יין פטישים צה"לי. לא חשוב, זה במילא מצטלם אותו הדבר עם האוכמניות.

העיר אקרואה היא עיר צרפתית שיושבת על מפרץ עשיר בבעלי חיים ימיים. יצאנו לשוט!

יצאנו לשייט לראות את בעלי החיים ופגשנו בדרך הרבה דולפינים (למרות שהם לא היו במצב רוח לשחק ולא התקרבו אלינו), כלבי ים לרב שגם עשו פוזות למצלמה, קורמורנים שמלכלכים את קירות המפרץ עם הלשלשת שלהם ושני פינגווינים שהציצו לרגע מהמים וצללו חזרה. אה, וגם כמה כבשים (חיית ים ידועה).

המפרץ כולו נראה לקוח מסרט, עם צוקים גבוהים מעל  המים ומפלונים שנשפכים ישר לים. גן עדן.

חלק מהצוק נראה בדיוק כמו הפרופיל של אמודסן - חוקר הקטבים

הלהיט הגדול בעיר, כפי שהתברר מהר מאד לפי התור שהתמשך מחוץ לדוכן, הוא fish'n chips הבריטי. החלטנו לנסות גם ולקחנו מכל טוב. יצאנו ועשינו פיקניק על הטיילת ליד הים. מיותר לציין שזה היה מלא שמן וקשה לעיכול.

  

קלטנו במצלמתנו כמה ילידים מאורים רוקדים ריקוד בגן הציבורי:

לא יכולנו להתאפק ונשארנו עוד לילה באותו האתר. הגענו מוקדם לקרוואן, קצת לפני שהגשם התחיל.

למחרת העמסנו את עצמנו כל טפנו ומיטלטלינו על ג'ימי והמשכנו לסרוק את חצי האי בנקס.

למעשה חצי האי בנקס הוא הר געש לא פעיל שהתפרצותו לפני ככה וככה שנים יצרה את המבנה המפורץ של המקום. יש כביש שנוסע לאורך הדפנות של הלוע (summit road) ומאפשר תצפיות לעבר כל הצדדים. באמצע הדרך עצרנו וטיפסנו על הפסגה הגבוהה.

אה – וגם מצאנו קש אחד במסלול

 בגלל שניו זילנד היא אי מבודד, הצמחיה כאן לא דומה לשום דבר שאנחנו מכירים. עם שרכים ענקיים וטחב שיורד מכל גזע. שיחים שנראים כמו ציפור גן עדן אבל יש להם פרחים שונים ועצים בעלי צורות משונות.

אחרי פיקניק יפה, ירדנו לאחד המפרצים וניסינו לטבול בים, גפן ושקד העזו להיכנס למים אבל היה כל כך קר שהם מיד יצאו החוצה ושיחקו עם אלה בחול. נבו? ישן טוב בקרוואן.

ואז, בכאב לב גדול, עזבנו את חצי האי בנקס והתקדמנו לכיוון ההרים. בדרך עצרנו לחניה יבשה ראשונה בטיול. אבל על כך בפוסט הבא.