חוויות זה משהו שאוספים הרבה בטיול, וצריך לשים לב שלא כולן טובות, אבל
חשוב לזכור בעיקר את הטובות. לפעמים כל מיני חוויות רעות נהיות יותר מחוויות טובות,
אז צריך לשים לב לטובות. אני אתן לכם דוגמה לחוויות טובות:
טוב, אז היינו באואמרו. שם היה קמפינג
מאוד נחמד שבו שיחקנו אני, שקד, ונבו במשחק שקוראים לו "זליבובה הרשע"
שבו נבו היה אביר תאילנדי, שקד הייתה נסיכה מצרית בשם נירוונה, ואני, כמובן, הייתי
זליבובה הרשע המונגולי. המשחק בעיקר היה שאני ושקד ניסינו לנצח את נבו ובסוף מתנו
בצורה מאוד מביכה (ראו - "פלוץ בוער", "מוות בידי מרשמלו",
ו -"עודף כולסטרול"). היה שם גם כיף בגלל שהיה שם טרמפולינה ענקית והיה
ממש כיף לקפוץ עליה. באואמרו היינו בשוק איכרים של אואמרו שהיה שם כיף (מילקשייק
בננה ושוקולד זה טעים).
שוק אומנים שהיה נורא יפה ויצירתי ומעורר השראה (240 שקל לצמיד זה יקר).
אכלנו במסעדה מעניינת (שוב טעים, הפעם המבורגר
עם ביצה, חסה, רוטב סלק מתוק, רוטב תפוזים, ועוד דברים בלתי מוגדרים). אז היינו במוזיאון של סטימפנק (Steampunk) שזה סוג של מדע בדיוני שמתייחס לרטרו-עתיד (אל תשאלו) ומכונות
בסגנון המאה ה-19. היה מעניין וגם מעורר השראה וכל מיני דברים.
עוד חוויות נחמדות מצאנו בדנדין (Dunedin) שבה גם היה קמפינג נחמד שבו היה גן שעשועים נחמד וסירת פירטים חבויה, מטבח נוח, מקלחות
נהדרות עם רצפת מתכת שנהיית חמימה ונעימה, והכי נחמד היה חדר חמוד של דברים
כאלו שכללו שולחנות נחמדים לארוחת ערב, מעבר ישיר לשירותים, מקלחות, מטבח וחדר
כביסה, טלוויזיית לווין, שולחן פינג-פונג, משחק "תקן 3", ושולחן
ביליארד. אני ושקד ראינו הרבה טלוויזיה שם וגם שיחקנו פינג-פונג. אבל הדבר הכי
נחמד בדנדין היה ביקור אדיר במפעל השוקולד של קדבורי.
הסיור התחיל בזה שראינו סרט על
שוקולד, ואז נתנו לנו שקיות עם חטיף שוקולד ודברים שמכסים את השיער כי אחרי זה
נכנסנו למפעל.
נעלו את כל הדברים שלנו במין לוקר ענקי, ונכנסנו
למפעל. בתוכו שמענו הסברים, הרחנו ריחות, ובעיקר מילאנו את השקיות לאט לאט ביותר ויותר שוקולד!
במהלך הסיור, חוץ מזה שקיבלנו הרבה
שוקולד סתם ,המדריכה שאלה שאלות ומי שענה נכון קיבל עוד שוקולד.
אחרי זה הובילו אותנו למקום כזה גדול שבו היה
מפל שוקולד נוזלי, ואחרי זה נתנו לנו לטעום שוקולד נוזלי.
בסוף הסיור הגענו לחנות שבה אפשר
לקנות עוד יותר שוקולד, והיה שם גם משקה מוגז בטעם שוקולד שקראו לו
"צ'וקולייד". אחרי זה אכלנו ארוחת צהריים טעימה במסעדה נחמדה ואז
הסתובבנו בחלק המסחרי של דנידין. שם היה נחמד ויחסית זול.
תוספת: התיאור של נבו לביקור במפעל השוקולד:
הייתי במפעל שוקולד ואכלתי שם מלא שוקולד וראיתי שם מפל משוקולד. בהתחלה
ראיתי מכונה שמערבבת שוקולד וגם טעמתי את גרעיני הקקאו ועליתי על טירה שהיא לא
אמיתית. הראו לנו סרט שבו היתה בובה של איש שמכין שוקולד. הם אוהבים את הציור של
הבובה ויש ציורים כאלה בכל המפעל גם של בנות וגם של בנים. קיבלנו כובעים מצחיקים
ששמרו עלינו שלא נתלכלך בשיער משוקולד. בכל מקום היה ריח טוב של שוקולד. היו שם
מכוניות שהיו מעבירות חלב ושוקולד לפני המון שנים. במכונית שמחלקת חלב אפשר היה
לנהוג אבל לא במכונית שמחלקת שוקולד.
רוטב סלק? יעני- בורשט?
השבמחקנוני- כיף לקרוא את מה שאתה כותב! רוצים עוד ועוד.
דודהשך' שמתגעגעת אליך מאד! (זאת שאתה יותר אוהב)